יש מילים שאסור לנו לחזור אליהן, "הכלה" היא אחת מהן. אחרי 7 באוקטובר הבטחנו לעצמנו שלא נחזור לשם, שלא נסביר לעצמנו את האיום, שלא ננרמל את הטפטוף ושלא נקרא לירי "אירוע נקודתי", לחדירה "פרובוקציה", להתבססות אויב "אתגר" ולשחיקת הריבונות "מורכבות ביטחונית". הבטחנו שנלמד והנה בצפון, מול עינינו, אנחנו שוב עומדים על סף אותה תהום ישנה.
בימים האחרונים שוב נפלו ונפצעו לוחמי צה"ל בדרום לבנון. כטב"מי נפץ, מטענים, ירי לעבר כוחות, שיגורים, ניסיונות התבססות מחודשת. פעם זה "אירוע בודד", פעם "תגובה מדודה", פעם "צה"ל תקף מטרות" - אבל אסור לנו לטעות: חיזבאללה בוחן את ישראל. הוא בודק איפה הקו, ואם הקו זז בכל פעם עוד מטר, בסוף הוא לא קיים.
כבר היינו בסרט הזה. בשנת 2023 חיזבאללה הקים אוהלים בהר דב, בתוך שטח ישראל. אוהלים עם חמושים על אדמתנו. ומה עשינו? ספרנו ימים, התייעצנו, העברנו מסרים, חיכינו ליוניפי"ל, לאו"ם, למתווכים, לעולם. פחדנו לפרק אוהל של חיזבאללה כדי לא להיגרר להסלמה - ואז הגיעה ההסלמה הגדולה מכולן. זה קרה לא כי היינו חזקים מדי - אלא משום שהיינו מהוססים מדי.
זו בדיוק הקונספציה של 6 באוקטובר. לחשוב שאם נבליג היום, נקבל שקט מחר. להאמין שהאויב מפרש איפוק כמו שאנחנו מפרשים איפוק. זה לא כך: אנחנו רואים אחריות, אבל הוא רואה חולשה. אנחנו קוראים לזה מניעת הסלמה, והוא קורא לזה הזדמנות.
לתושבי הצפון לא מגיעה עוד הכלה, לא מגיע להם לחזור לבתים תחת סימני שאלה ולא מגיע לילדים בקריית-שמונה, במטולה, בשלומי, במרגליות ובכל קו הגבול, לגדול לצד אויב שמורשה להתקרב, לבנות, לשגר, לסגת ולנסות שוב. ביטחון לא מביאים עם הודעה לתקשורת אחרי תקיפה. ביטחון הוא מציאות שבה האויב יודע מראש שלא כדאי לו לנסות.
כן, מדינה אחראית לא רצה למלחמה. אבל מדינה אחראית גם לא בורחת מהכרעה. המבחן הוא לא כמה יפה אנחנו מסבירים את האיפוק שלנו, אלא כמה ברור האויב מבין את המחיר
כן, מדינה אחראית לא רצה למלחמה. אבל מדינה אחראית גם לא בורחת מהכרעה. המבחן הוא לא כמה יפה אנחנו מסבירים את האיפוק שלנו, אלא כמה ברור האויב מבין את המחיר. חייבת להיקבע בצפון משוואה פשוטה, ולפיה כל התבססות חיזבאללה מדרום לליטני תושמד מיידית וכל ירי ייענה בעוצמה לא פרופורציונלית. כל ניסיון לפגוע בלוחמינו או באזרחינו יוביל לפגיעה קשה בארגון הטרור ובמדינת לבנון המארחת אותו. המחיר של פעולה היום כואב, אבל המחיר של הכלה מחר יהיה כבד הרבה יותר.
אחרי 7 באוקטובר אין לנו זכות לומר לא ידענו. ידענו, ראינו, הזהרנו. עכשיו צריך לבחור – או ביטחון בצפון או חזרה לקונספציה, אי-אפשר גם וגם.
