את השיעור שלמדה אתמול נטע סנש בת ה-11 ממושב בן עמי, גם יום לימודים שלם לא יוכל לתקן. היה זה עבורה עוד רגע שבו נשבר האמון שלה במבוגרים, שהבטיחו לה לפני כמה ימים כי המלחמה הסתיימה והודיעו שהיא צריכה לחזור לבית הספר. אתמול (שני), בעודה ברכב ההסעה של המועצה האזורית מטה אשר, עושה דרכה אל בית הספר "כברי מעיינות", נשמעה אזעקה.
זה קרה כשהילדים נסעו בכביש פתוח - אחד מאלה שמערכת כיפת ברזל לרוב לא מונעת בהם נפילות. נטע וחבריה נשכבו על רצפת האוטובוס, כשמעליהם, בשמי הגליל המערבי, חולפים כטב"מים של חיזבאללה ושברי מיירטים ממלאים את האוויר.
בעודה רועדת, הרימה טלפון לאביה, ניצן. "היא ביקשה ממני שלא אתן למצב הזה להמשיך. הבטחתי לה שאעשה הכול כדי שזה יקרה. זאת מציאות בלתי נסבלת. אנחנו מנרמלים אירוע של הפסקת אש כשפשוט אין שום הפסקת אש", סיפר אתמול ניצן ל-ynet ו"ידיעות אחרונות".
נטע, תלמידת כיתה ו', מבולבלת לגמרי. "חשבתי שהפסקת אש נראית אחרת", סיפרה, "אבל בבוקר ראינו יירוטים וקרוב לבית הספר שלי פגע כטב"ם. אני לא מבינה למה שולחים אותנו ללימודים כשיורים עלינו ואנחנו יכולים להיפגע. אני ממש מפחדת".
ילדי הצפון מתמגנים
(צילום: שימוש לפי סעיף 27א' בחוק זכויות יוצרים)
4 צפייה בגלריה
האזעקות תפסו את ילדי הצפון בדרך לבית הספר, אתמול בבוקר
( צילום: שימוש לפי סעיף 27א' בחוק זכויות יוצרים )
הבוקר המתוח של נטע הוא גם הדילמה האכזרית שחוותה שלשום מור פרץ משלומי. אחרי שבוע של "הפסקת אש" היא נכנעה לבקשות המורים ושלחה את ילדיה לבית הספר היסודי. בצהריים היא קיבלה בווטסאפ תמונה ששיתקה אותה: בנה, יהונתן (9), שוכב על רצפת הכיתה לצד חבריו, ידיו הקטנות מגינות על ראשו בזמן שרחפני נפץ של חיזבאללה חגים מעל היישוב הצמוד לגדר.
"הייתי המומה כשראיתי שהם אפילו לא רצו למרחב המוגן בזמן האזעקות", שחזרה מור, "המרחק מהכיתה למקלט ארוך מזמן ההתרעה פה בגבול, ולכן הורו להם להיצמד לקיר ולהגן על הראש בשכיבה. כשיהונתן חזר הביתה הוא אמר לי: 'אמא, הבטחת לי שאני מוגן ויכול ללכת לבית הספר. זה לא נכון'. זה לא הגיוני שאני, כאמא, צריכה להיות בדילמה האם לתת לילדים שלי להפסיד חומר לימודי או לסכן את חייהם".
יהונתן עדיין מוזעזע. "פחדתי מאוד", הוא מספר, "הרגשתי לא מוגן כששכבתי על הרצפה עם ידיים על הראש. התפללתי שלא יקרה כלום. המון זמן ישנתי במקלט וכמעט לא יצאתי מהבית כדי שלא אצטרך לשכב על הרצפה במקום בלי מיגון כשיש אזעקה, ודווקא בבית הספר זה קרה לי".
המצב הנוכחי בצפון רק מעצים את המצוקה הרגשית של ילדי האזור. שירה אוחנה, מנכ"לית "חוסן ילדינו" מבית שיתופים, הזהירה כי "אנחנו רואים ילדים מאוד מבולבלים, עם רמת אמון מאוד נמוכה במבוגרים. החוויה שלהם היא שמחר חוזרת המלחמה, ואין להם יכולת להגיע למצב למידה כשהאתגרים הרגשיים כל כך מעמיסים. זה חמור יותר כשמדובר בבני נוער שיש מהם ציפיות לא ריאליות להיבחן ולהצליח במבחני הבגרות כמו ילדים ממקומות אחרים".
אוחנה פועלת גם בעוטף עזה. "חייבים לחזק את מערכות הפעילות הבלתי פורמליות שיתמכו בלימודים בבתי הספר וידעו לעבור ולהיות לתחליף המסגרות החינוכיות בשעת חירום", הדגישה. לדבריה, "יש במרחב כאן כל כך הרבה ארגונים מתערבים ומעורבים וכל אחד פועל בווקטור נפרד ועושה עבודה חשובה כל כך, ואנחנו ביחד עם הרשויות מקימים תשתיות למענה איחוד".
ניצן סנש, אביה של נטע, המשיך אתמול לעבד את מטעי האבוקדו במושב בן עמי גם תחת האזעקות. הוא דרש מהממשלה להפסיק את המשוואה המעוותת שבה חיזבאללה מפר את הפסקת האש ובישראל נשמעים לטראמפ ולא מגיבים.
"אנחנו לא בכיינים ולא מדברים מתוך תבוסתנות", הסביר. "שתלנו חלקה חדשה תוך כדי המטחים ואנחנו לא נזוז מפה. אבל בכל פעם שהילדים בגליל ייכנסו לממ"ד, טיל צריך ליפול על תחנת כוח בלבנון. רק ככה הם יבינו".
בבית משפחת פרץ בשלומי, המסקנות כבר הוסקו. אתמול בבוקר מור כבר לא הוציאה את ילדיה מהבית. "חשוב לי שלילדים שלי יהיה ביטחון, אני לא אכריח אותם לצאת ללמוד עכשיו כי ככה הממשלה החליטה", היא אומרת.
ראשי יישובי קו העימות קיימו אתמול "מסיבת עיתונאים" נסערת על גדר הגבול במושב שתולה והכריזו על "אוטונומיה ביטחונית" – קבלת החלטות על מדיניות ההתגוננות באופן עצמאי, כולל בסוגיות של ביטול הלימודים ביישובים הסמוכים לגדר.
בפועל, מרבית בתי הספר יפתחו הבוקר את שעריהם, אך אל הכיתות ייכנסו רק חלק מהתלמידים. ילדים אחרים, שהוריהם חוששים, יישארו מאחור, סמוך לממ"דים בבתים, ויצברו עוד פערים, בנוסף לאלה שכבר יש להם משלוש השנים האחרונות.
בכתבה זו שולבו סרטונים ותמונות לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. בעל זכות יוצרים הסובר כי נעשה שימוש ביצירתו מוזמן לפנות במייל האדום בצירוף הוכחת בעלות ביצירה והבהרה האם ברצונו שתוסר או שישולב קרדיט על שמו במסגרת הפרסום.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.04.26
