בתוך עמי אני חי, אבל בעיקר בערוגה שבה גדלתי, ובזו שבה מתנהלים חיי. זאת ערוגה ציונית וגם דתית, שחיה את היומיום שלה במגע ישיר עם כל גוני הישראליות. ערוגה ימנית, שמאורעות השנתיים וחצי האחרונות טילטלו אותה. ערוגה שאנשיה, שעשו מילואים בכמויות, שקברו חברים ובני משפחה, שסעדו פצועים, שהבינו שחייבים שינוי מהשורש. השבוע, כשמערכת הבחירות הושקה למעשה, אין כל בשורה כזאת באופק. בסוף, למרות שכולנו השתנינו עמוקות, המפה הפוליטית שלנו בימין, הכי נתקעה על 6 באוקטובר. ולכן, חבריי ואני חסרי בית פוליטי. איש מתחום המחקר הפוליטי טען באוזניי שישנם לא פחות מעשרה מנדטים כאלה, שעשויים להכריע את גורל הבחירות. בתפריט הקיים, אוכל להצביע לפחות לחמש רשימות בספקטרום שבין איזנקוט לסמוטריץ'. אלא שאף אחד לא מספק לי את המוצר האולטימטיבי: ימין על מלא, בלי פופוליזם, בלי אגו-לפני-הכל, ובלי להתפשר על הציונות.
1 צפייה בגלריה
קלפי. לפי ההערכות, יש כעשרה מנדטים "הומלסים" כאלה בימין שעשויים להכריע את גורל הבחירות | צילום: שלו שלום
(שלו שלום)
ראשית, אני מחפש מפלגת ימין ללא חרמות. הן הביאו אותנו לאן שהגענו. אני באמת חושב שנתניהו הוא על סף הבלתי אפשרי, ובו בזמן, דווקא בשפל הגדול בתולדות המדינה, הרגע שנתניהו הוא האחראי העליון בו, למדתי להעריך יותר את יכולותיו. את העמידה בלחצי ביידן, בלחצי הקהילה הבינלאומית, בלחצי התקשורת העולמית והישראלית, ולא לעצור. הוא עמד בכל אלה, והתחיל להתיר את הפלונטר העצום, שהוא האחראי העליון לו. ספק אם מנהיג אחר היה מסוגל להביא לשיתוף פעולה כזה עם טראמפ במכות האנושות שהנחתנו על איראן. המפלגה הזאת תתבסס על רצון אמיתי להכריע את אויבינו, לא תיכנע ללחצים להפסיק, אבל גם לא תעלה על דעתה לשקר לציבור שאנחנו כפסע מניצחון מוחלט בשעה שאנחנו לא. עוד מילה על נתניהו: יש לו קהל אוהדים עצום. לפסול אותו זה לפסול מיליוני ישראלים (פסילה של בנט היא תמונת מראה של זה). אז המפלגה שלה אני מייחל לא פוסלת את נתניהו, אבל היא נלחמת בביביזם העיוור שמאדיר אותו גם כשהוא טועה, שמנער ממנו אחריות גם כשהוא נושא בה. המפלגה הזאת תשתף פעולה עם הליכוד, אבל תסלוד מקידוש הכ"פים של המפלגה (כוח, כסף, כבוד) כפי שהיטיב לשרטט מיקי זוהר. היא, למשל, לא תאפשר המצאת ערימת משרדי ממשלה מיותרים רק כדי שהאגו של הליכודניק יוכל לנסוע מדי יום ברכב שרד אל משרד שאין לו מה לעשות בו.
מצחיק. וגם עצוב. לאן הגענו שהעם ששילם את המחיר העצום של המלחמה הזאת, שנלחם בגבורה, שהוכיח מה אנחנו שווים, חייב להסתפק במוצר הימני הקיים? אני באמת לא מוכן לקבל את זה
המפלגה הזאת תדחוף לרפורמה משפטית. אנחנו מבינים שמאז אהרן ברק, מערכת המשפט נטלה סמכויות שאיש לא נתן לה. כן, ברור שעלול להיות מאבק, אבל המפלגה הזאת תנקוט קודם כל דרך ארץ ותחתור להידברות. ובכלל, תקדש את הניסיון להגיע להבנות, בלב פתוח ובהבנה שאנחנו שונים זה מזה. לצד זאת היא תהיה מצוידת בנחישות. היא תבין שלכל ממשלה זכות לבחור לעצמה יועמ"ש, מוטב בעל אוריינטציה שמרנית וימנית, אבל היא לא תשאף למנות לתפקיד אדם שכל מהותו הכשרת קומבינות. היא תבין שחייבים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, לחוקק את חוק יסוד: החקיקה, אבל לא תעלה על דעתה לערב את נשיא ארצות-הברית במה שמתרחש במערכת המשפט. זאת צריכה להיות מפלגה שמבינה שהיועמש"ית - "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי" - הביאה אותנו למופעי אנרכיה. ובו בזמן לא תצטלם בגאווה עם מרדכי דוד, גם אם הוא עלה על נקודה.
למפלגת הימין הזאת יהיה ברור שזאת הארץ שלנו, מקצה לקצה, שיש לנו זכות עליה, היסטורית, מוסרית וביטחונית.היא תעודד התיישבות ביהודה ושומרון, תפעל לאחיזה בכמה שיותר שטח, ותחזק את מפעל החוות, בלי להתבייש. ואם בשולי המפעל החשוב הזה יהיה יהודי שנוקט אלימות לא מוצדקת כלפי ערבים חפים מפשע, לא יהיה בה גרם של כסתוח או טיוח.
המפלגה הזאת תקדש את השבת ברמה הלאומית (בעיניי, שמירת שבת היא הדבר הטוב ביותר שיהודי יכול לעשות), ובו בזמן תבין שיש המוני ישראלים שנוהגים אחרת, ולכן תיתן לכל רשות מקומית לנהל את ענייניה, גם בנושא תחבורה ציבורית בשבת. המפלגה הזאת תחשוב איך חיים יחד, תוך מתן כבוד לאוכלוסיות שונות ומתוך רצון עמוק שכל אחד ירגיש פה בבית.
מפלגת הימין שאני חולם עליה לא תיכנע לאתגר הכי חשוב שלנו בעשורים הקרובים: החברה החרדית. היא לא תפעל כמו הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
המפלגה הזאת לא תפעל מתוך שנאה, היא תאהב כל חרדי, אבל תבין את מה שרוב החרדים לא מבינים: שאי-אפשר להמשיך ככה. שמאות אלפים שחיים על קצבאות ממסים שלא הם משלמים, זה לא אירוע בר-קיימא. אי-אפשר לגדל דורות של המוני אנשים נטולי כל כישורים לפרנס את עצמם, אי-אפשר לתת לעשרות אלפי צעירים בריאים שלא מבקרים בישיבה פטור משירות צבאי, כשצה"ל קורס, כשנושאי האלונקה קורסים. שלא כמו סמוטריץ', בן גביר ונתניהו, שהתמסרו לחרדים והנציחו את פצצת הזמן הזאת שעשויה להכריע את המדינה, המפלגה החלומית שלי לא תלבין את העוול הנורא הזה.
המפלגה הזאת תיתן לציבור הציוני, המשרת והמתנדב, משלם המסים, את היחס ההפוך מזה שנותנת לו קואליציית הימין הנוכחית. כיום הציבור הזה הוא החמור - בעוד החרדים ועסקני הליכוד רוכבים עליו ונהנים מהפירות. לא עוד.
עמיחי אתאליואיך מאיישים אותה? אולי אנשיה צריכים להיות בכלל כאלה שחברוּת בכנסת או בממשלה היא לא הייעוד שלהם בחיים. נבחרת לאומית של אנשי ימין שהם "פראיירים פוליטיים", שבאים לקדנציה או שתיים לכפות תיקון לאומי על המערכת המקולקלת, וחוזרים הביתה, בלי שאיפות אישיות.
אני חולם על נבחרת של אנשים שהמלחמה צרבה בבשרם, ומתוך הכאב התארגן להם סדר עדיפויות ברור. אנשים כמו אלישע מדן, עידן עמדי, ללי דרעי, יואל זילברמן, הרב תמיר גרנות, חזי נחמה. בימים האחרונים ניהלתי שיח ברשתות על אודות הכמיהה שלי, ואחת התגובות תפסה את תשומת הלב שלי במיוחד: "ואני מחפש פנטהאוז בירושלים, בקומת קרקע, עם נוף לים". מצחיק. וגם עצוב. לאן הגענו שהעם ששילם את המחיר העצום של המלחמה הזאת, שנלחם בגבורה, שהוכיח מה אנחנו שווים, חייב להסתפק במוצר הימני הקיים? אני באמת לא מוכן לקבל את זה.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.05.26
