כתשעה שבועות לאחר פתיחת מלחמת "שאגת הארי", וכשלושה שבועות לאחר הכרזת הפסקת האש וכישלון המשא ומתן בין סגן נשיא ארצות-הברית ליושב ראש הפרלמנט האיראני בפקיסטן, נמשך המבוי הסתום במגעים בין שתי המדינות, וקשה לראות אם וכיצד תימצא הדרך להיחלץ ממנו. בשלב זה נראה כי אף אחד מהצדדים אינו מוכן לוותר על קלף המיקוח המרכזי שבידיו: סגירת מצר הורמוז בידי איראן והמצור הימי האמריקאי.
שליטתה של טהרן במצר מאפשרת לה לא רק להשפיע על שוק האנרגיה העולמי, אלא גם לנצל את המלחמה כהזדמנות להפוך את שליטתה בו לנכס פוליטי וכלכלי משמעותי. חבר המג'לס מוחמד-תקי נקדעלי נתן ביטוי לתפיסה זו כשהצהיר שמצר הורמוז מהווה רכיב מפתח בכושר המיקוח של איראן וחשיבותו אף עולה על זו של פצצה גרעינית.
מבחינת וושינגטון, המצור הימי מאפשר לה להמשיך בהפעלת לחץ כבד על טהרן ללא צורך לחזור למהלכים צבאיים, שיעילותם לאחר שבועות של לחימה מוטלת בספק. שתי המדינות סבורות עדיין כי יכולת הסבל שלהן עולה על זו של הצד האחר. הנשיא טראמפ הכריז בשבוע שעבר כי מאגרי הנפט האיראניים "עומדים להתפוצץ בקרוב", אך הערכות של מומחים מצביעות כי יכולת אחסון הנפט האיראנית אינה צפויה להגיע בטווח הקצר לרמה המסכנת את המתקנים, וגם אז ספק אם הנזק יהיה בלתי הפיך.
איראן מתקרבת לרגע ההכרעה, שבו - בדומה לשנת 1988 - תידרש הנהגתה לבחור אם "לשתות את כוס התרעלה" ולהסכים לפשרות מרחיקות לכת
מנגד, איראן יכולה להתעודד מהעלייה במחירי הנפט ומהדיווחים על קשיים גלובליים בהתמודדות עם המחסור הגובר בנפט, בדלק ובמוצרים נוספים, כדוגמת דשנים, אלומיניום והליום. במקביל, שני הצדדים מעריכים כי עומדות לרשותם מדרגות הסלמה נוספות. טראמפ איים בחידוש הלחימה ובתקיפת תשתיות ותחנות כוח, ואילו איראן מאיימת בסגירת מצרי באב אל-מנדב באמצעות החות'ים ובתקיפת יעדים אסטרטגיים במדינות המפרץ.
גם אם תימצא דרך לחזור לשולחן המשא ומתן, ספק אם ניתן יהיה להגיע לפתרון בסוגיית הגרעין. איראן מסרבת בשלב זה לדון בה, והציעה לפתוח את מצר הורמוז בתמורה להקלת המצור הימי ולסיום המלחמה תוך דחיית הדיון בסוגיית הגרעין לשלבים הבאים. ההצעה נדחתה על ידי הנשיא טראמפ שמתעקש על פתרון סוגיית הגרעין כתנאי לסיום המלחמה, לרבות אפס העשרה והוצאת האורניום המועשר לרמות גבוהות מאיראן.
עמדה סרבנית אחידה
בתוך כך, ההנהגה החדשה בטהרן הולכת ומתייצבת חרף ידיעות סותרות על מצבו הבריאותי של המנהיג מוג'בתא חמינאי. לאחרונה התרבו הדיווחים על חילוקי דעות בצמרת האיראנית בין החוגים הרדיקליים יותר, בהם מפקד משמרות המהפכה אחמד וחידי, לבין החוגים הפרגמטיים יותר, כדוגמת יושב ראש הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף והנשיא מסעוד פזשכיאן. חילוקי דעות אפיינו את המערכת הפוליטית האיראנית גם בתקופת ח'אמנהאי האב, אך ניתן להניח כי יכולתו המוגבלת של מוג'תבא לממש את סמכותו השלטונית מקשה על קבלת החלטות יעילה.
בכל מקרה, גם אם התעוררו חילוקי דעות סביב מדיניות המשא ומתן, הרי שבהצהרותיהם הפומביות מציגים הבכירים האיראניים עמדה סרבנית אחידה חרף ההידרדרות הנמשכת במצב הכלכלי. המטבע האיראני הגיע השבוע לשפל היסטורי של יותר מ-1.8 מיליון ריאל לדולר, והממשלה שוקלת הרחבת סיוע, כולל תלושי מזון אלקטרוניים וחבילות סיוע לעסקים שנפגעו מהגבלות האינטרנט הנמשכות. אף על פי כן, בינתיים אין כל עדות לנכונות ההנהגה בטהרן להגמיש את עמדותיה, אף כי ברור שהמשבר הכלכלי עשוי בשלב מסוים להוביל לחידוש המחאות. זאת ועוד, גם אם אלה יתחדשו, ספק אם כוחות הביטחון איבדו את יכולתם ונחישותם לדכא את המפגינים באכזריות, כפי שעשו בשיא המחאות בינואר 2026.
איראן מתקרבת לרגע ההכרעה, שבו - בדומה לשנת 1988 - תידרש הנהגתה לבחור אם "לשתות את כוס התרעלה" ולהסכים לפשרות מרחיקות לכת. אז הכריע ח'ומייני בעד הפסקת אש עם עיראק לאחר שמונה שנים של מלחמה בהשפעת פוליטיקאים, שהתריעו כי הכלכלה על סף קריסה, וחרף התנגדות משמרות המהפכה. כיום, כשרבים מאלה ששימשו כמפקדים במשמרות המהפכה בסוף שנות ה-80 ממלאים תפקיד מרכזי בהנהגה, ספק אם קאליבאף ופזשכיאן חזקים דיים להפעיל לחץ דומה, ואף לא ברור אם המנהיג הנוכחי מסוגל להכרעה כזו.
ובינתיים, איראן ממשיכה להחזיק ביכולות גרעיניות משמעותיות. סירובה לדון בסוגיית הגרעין עשוי לחזק את ההערכה כי הנהגתה הנוכחית רואה בשימור יכולות אלה אמצעי חיוני להשגת נשק גרעיני. נראה כי המלחמה חיזקה את ההיגיון האסטרטגי שבמהלך כזה - אם כערובה להישרדות המשטר ואם ככלי הרתעה מול תקיפות עתידיות. לפיכך, אם לא יימצא פתרון שיביא להוצאת רכיבים גרעיניים קריטיים מהמדינה או להשמדתם, עשוי המשטר, שאינו מחויב עוד לתפיסה של מדינת סף גרעינית, לנסות ולפרוץ לנשק גרעיני חרף הסיכונים הכרוכים בכך.
רז צימט הפרשן האיראני מוסטפא נג'פי, הנחשב מקורב לחוגי המשטר, הדגיש בהקשר זה שהרתעה גרעינית אמיתית מחייבת החזקה בפועל בנשק כזה. במקביל חידשה איראן את מאמצי שיקום מערך הטילים, והערכות בצה"ל מצביעות כי ללא הסדרה היא עשויה לשוב ולצבור אלפי טילים בתוך שנים ספורות.
יש בישראל הסבורים כי הסטטוס קוו הנוכחי הוא הפתרון המועדף, שכן הלחץ הכלכלי עשוי להגמיש את עמדותיה של איראן בעוד הסכם כרוך בהקלה בסנקציות שתעניק לה חבל הצלה. אולם הערכה זו מתעלמת משני גורמים מרכזיים: ראשית, ספק רב אם ניתן להמשיך במצב הנוכחי לאורך זמן נוכח סכנת ההסלמה והמחיר הכלכלי הגובר לכל הצדדים. שנית, משמעות המצב הנוכחי היא שאיראן ממשיכה לשמר את יכולותיה הגרעיניות ולשקם את מערך הטילים, ובכך גובר הסיכון לפריצה לנשק גרעיני ולהתחדשות הלחימה בתנאים קשים יותר בעתיד.
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
פורסם לראשונה: 00:00, 03.05.26
