הערכות רבות שנפוצו עם תחילתה של הפעולה הצבאית האמריקאית באיראן השנה הסתברו כשגויות. ברשימת הטעויות בולטות התחזיות הכלכליות. הנשיא טראמפ, טענו אז הפרשנים והמומחים, חושש במיוחד מנפט יקר שיתורגם לבנזין יקר - ולכן יתקפל ברגע שמחירי הנפט יזנקו מעבר ל-100 דולר לחבית. נקודות השבר שלו.
תחזיות אלו ודומות להן התבססו על מאזן אנרגיה של שנות ה-80 במאה הקודמת, שהשתנה מאז לבלי הכר. ארה"ב היא כעת יצואן מוביל של חומרי אנרגיה – נפט וגז טבעי נוזלי – לשאר העולם, כולל לאירופה ובאחרונה גם לאסיה. אפילו הנשיא טראמפ כבר קלט את המציאות החדשה כשבישר באחד מציוציו האחרונים: "אמריקה לא מפחדת מנפט יקר, אנחנו רק מרוויחים מזה". אמנם מחירו של גלון בנזין ברחבי ארה"ב כבר עלה בדולר שלם, אך הדבר לא גרם לגל מחאות או להתמרמרות נהגים. הבורסה בוול-סטריט המשיכה לשבור שיאים, האבטלה נשארה נמוכה והמשק האמריקאי ממשיך לצמוח. הקונסנזוס החדש בקהיליית הכלכלנים גורס לכן שאמריקה הצפונית היא המרוויחה הגדולה מהעימות בין ארה"ב לאיראן; כלכלות אסיה, ובראשן הודו, סין, בנגלדש, וייטנאם, קוריאה ואינדונזיה הן הנפגעות העיקריות, לא רק ממחירי נפט תלולים אלא גם ממחסורים מחמירים בחומרי גלם תעשייתיים נדירים, כמו הליום ואלומיניום. סגירת מצרי הורמוז לחופי איראן מכה קשות גם במדינות אפריקה העניות, בשל הצמצומים בייצור ובאספקה של דשנים, חומרי הדברה ותרופות יסוד זולות.
באשר לאירופה, התמונה הכלכלית מתערבבת עם הפוליטית. נורווגיה, כמפיקת נפט גדולה, רושמת רווחים לא נורמליים בשעה שבריטניה, שוויתרה מרצון על הפקת נפט מהים ואסרה על הפקתו מסידוק סלעים, נכנסת לעוד שנה של מיתון ואינפלציה.
טעות נוספת שזכתה לתפוצה רבה בקרב פרשנים קרתה כשציטטו בשקיקה כותרות שלפיהן הפעולה הצבאית באיראן עלתה לארה"ב עד כה 250 מיליארד דולר. זה היה נתון מופרך וייתכן שנבע בכלל מטעות דפוס. בשבוע שעבר מסר המבקר של מערכת הביטחון האמריקאית בעדותו בקונגרס את המספרים הנכונים: הפעולה באיראן עלתה, כך העיד, 25 מיליארד דולר. אפילו סכום זה, טוענים כעת יודעי דבר, מנופח משום שהוא מופיע כמרכיב בדרישה של שר המלחמה פיט הגסת' להעמיד את תקציב משרדו על 1.45 טריליון (אלף מיליארד) דולר. הנתח של המלחמה באיראן בסך התקציב המבוקש מסתכם ב-1.8% ממנו.
הנפגעות הנוספות הן יצרניות הנפט והגז הטבעי הגדולות במזרח התיכון ובראשן ערב-הסעודית והאמירויות. חסימת המצרים והמלחמה עצמה הגבילו מאוד את יכולתן לייצא את הנפט והגז היקרים וליהנות ממחירם האסטרונומי. אבל אל דאגה: הן כבר מחפשות ומוצאות נתיבי סחר יבשתיים וימיים חלופיים העוקפים את המצרים הממוקשים. מי שסגר את המצרים, מזהירים המומחים לאנרגיה, בסופו של יום יהפוך אותם למיותרים.
לעומת זאת, הפגיעה הכלכלית באיראן קשה מנשוא. בכנס החצי שנתי של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי נאמד אובדן התפוקה באיראן בשל המלחמה ב-8% עד 10%; כעת, כתוצאה מהמצור האמריקאי ההדוק, אומדן הקריסה בתוצר הוכפל ל-25%. לא כולל את ההרס שזרעו בתשתיות היצרניות של המשק האיראני ההפצצות של חילות האוויר של ארה"ב וישראל, המוערך בעוד כ-200 מיליארד דולר, חצי מהתוצר השנתי המצומק.
בכך הפכה איראן – להוציא את האזור הכורדי השקט - למדינה השנייה הענייה במזרח התיכון, מיד אחרי תימן.
אין לכן טעם מינימלי בשאלה מי תוכל לעמוד זמן רב יותר בנטל המלחמה ביניהן, איראן של משמרות המהפכה או ארה"ב של טראמפ, כשהיחס הכלכלי ביניהן הוא 1 ל-100 לטובת אמריקה. האם העליונות הכלכלית המכריעה תכריע גם את גורל המלחמה? זו כבר סוגיה אחרת.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.05.26
