במסגרת רצף ההבטחות שהוא משגר כמו קליעים מנשק אוטומטי, ההצהרה של נפתלי בנט לפיה אם ייבחר לראשות הממשלה הוא ידיח כל נושא משרה ציבורית "אשר יפר את חובת האמונים שלו למדינה וינצל את תפקידו בצורה פוליטית", היא בעלת המשמעות הדרמטית ביותר. ראשית, בניגוד להכרזות בתחום המדיני/ביטחוני/כלכלי, המטרה כאן היא לייצר הרתעה מיידית. שנית, האיום של בנט נוגע בליבת החרדה מפני שיבוש הבחירות, שלא יכול להתבצע אלא בסיוע נאמני השלטון במוסדות ממלכתיים.
אם כן, נשמע שבנט מאמין בקיומו של "דיפ סטייט". זאת לא ממש הפתעה: כבר ב-2019 הוא הכריז על הצורך להיאבק ב"רדיפה משפטית", רק שאז לשיטתו היא הופנתה כלפי בנימין נתניהו. "מנהיג ימין שיבוא אחריו יהיה מסורס ומפוחד מהתקשורת וממערכת המשפט", הוא התריע. והנה בנט, שצועק כל שלוש דקות "אני ימין", כבר פחות מבוהל מ"מערכת המשפט" (ובטח שלא מסוג התקשורת עליה התלונן), אלא דווקא מהמשטרה: שם, כך אמר ליונית לוי בחדשות 12, הוא ראה "דברים מטורפים" (ולא נדרש לפרט) והזהיר מפני "מרכיבים שהופכים להיות פוליטיים". נשמע שגם השב"כ והעומד בראשו, אישיות מעט יותר נערצת כרגע בימין ובעיקר בציונות הדתית מאשר בנט, לא חפים מכל חשד. מכאן שהמהפך (התורן) של בנט הוא לא בשאלה האם מוסדות ממלכתיים נגועים בפוליטיזציה, אלא איזה מהמוסדות ואיזה צד הם משרתים.
הרקורד של בנט בתחום מעלה תהיות לא רק על חלקו ביצירת האקלים הרעיל שהוביל לדורסנות הנוכחית, אלא גם האם הוא מבין את שורשי הריקבון. רגע לפני הגרוטסקה המעוותת בפסטיבל יום ההולדת של השר איתמר בן גביר, בנט אמר כי "רבבות שוטרות ושוטרי ישראל המסורים והטובים ראויים לפיקוד ישר, יעיל וממלכתי שמעניק דוגמה אישית", מה שנשמע כמו ניסיון למקד את הביקורת שלו באמצעות הפרדה בין הפיקוד הבכיר והמתקרנף לבין שוטרים ושוטרות בדרגות זוטרות יותר. אלא שזאת אשליה ספק מיתממת, המתעלמת מהאהדה העצומה כלפי בן גביר בשטח. העיד על כך דובר הארגון לשעבר אלי לוי, שעבד עם שלושה שרים לביטחון פנים (אוחנה, בר-לב ובן גביר), בריאיון ל"עובדה" לפני שלושה חודשים: "אני לא ראיתי מעולם... שר אהוד ואהוב בתוך המשטרה, ברמה של הערצה, על ידי השוטרים. הוא בסוף העלה להם את השכר... הביא אמצעים, רכש, תקציבים". מן הסתם, הגיבוי הטוטאלי שהעניק לשוטרים ושוטרות שהתעמרו במפגינים הנכונים, השפילו בעירום, זרקו רימונים, פוצצו אסיפות וכד' בטח לא הזיק לרייטינג שלו.
האם האיום המפורש של בנט נתן להם תמריץ לשנות כיוון ומהר, או דווקא להשתמש בכוח הספציפי שלהם במהלך הבחירות כדי לוודא שחופש הפעולה שלהם יימשך גם בממשלה הבאה?
ועכשיו אותה "הערצה" פוגשת מועמד לראשות הממשלה, שרואה באייקון של שוטרים ושוטרות רבים את אחד הגורמים המרכזיים למצב הקשה אליו הידרדרו המדינה והמשטרה. האם האיום המפורש של בנט נתן להם תמריץ לשנות כיוון ומהר, או דווקא להשתמש בכוח הספציפי שלהם במהלך הבחירות כדי לוודא שחופש הפעולה שלהם יימשך גם בממשלה הבאה? נוח לבנט להתנהג כאילו שהסיפור הוא רק אופורטוניזם בצמרת של ארגון כושל, כשבינתיים זה הנגע הכהניסטי שהולך ומתפשט בכל הגוף.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.05.26
