"כבר הפסקתי לספור כמה סבבי מילואים עשיתי. הסבב הנוכחי בחברון התחיל בכלל משבועיים. עם הזמן זה עלה לחודש. בעוד שבוע, אני מקווה, הוא יסתיים כעבור חודשיים. אני בהכחשה, יכול להיות שגם הפעם זה לא יסתיים. חוסר הוודאות הזה הוא הכי מתסכל. כעצמאי, אני מחויב להרבה דברים. כשאני בסבב, זה לא שהמדינה אומרת לי 'נחכה עם התשלומים וההתחייבויות שלך'. אני צריך לעמוד בזמנים, גם כשאני נתלש מהחיים שלי".
כך מספר רס"ר (במיל') עידן, בן 30 מעפולה, שמשרת כלוחם במג"ב. מאז פרוץ המלחמה הוא התייצב לכמעט 400 ימי מילואים. כמו משרתי מילואים רבים הוא רואה את הדיווחים על חזרה אפשרית ללחימה ברצועת עזה והיערכות למבצע נוסף באיראן, ויודע שהנטל שוב ייפול עליו: "אנשים פה בחרדה. אחרי כל דיווח בחדשות מתחילות ספקולציות אם יאריכו לנו את הצו או לא, מה יהיה הלאה. כבר לא ינחמו אותנו רק תשובות לשאלות, אלא שנרגיש באמת שהמדינה רואה אותנו".
עידן הוא בעלים של משרד פרסום בשם "רוקט דיגיטל". "כשאני יורד מזמינות ועוזב למילואים, הלקוחות עוזבים את המשרד שלנו", הוא עידן, "עם כל האהבה שלהם למדינה וההבנה שלהם למצב, הם רואים שיש בעסק חוסר יציבות ועוברים למתחרים שלי".
בין הסבבים, בספטמבר 2025, הוא התארס עם בת זוגו משי, והם צפויים להתחתן באוגוסט הקרוב. לדבריו, "התחושה היא שאנחנו מנהלים את הקשר בשלט רחוק. זאת סיטואציה שלא הכרנו לפני המלחמה, אבל התרגלנו אליה בלית ברירה. אנחנו מתכננים את החתונה כשאנחנו רחוקים אחד מהשנייה, זה ממש קשה. ארוסתי כל הזמן לבד, וכשאני חוזר הביתה אני מתמקד בעיקר בעסק שלא ייפגע עוד. זה מצב בלתי נסבל".
במסגרת תפקידו, עידן אחראי על כוח האדם ביחידה שבה משרת. "אנשים כבר מבקשים להשתחרר מהשירות, קשה להם", הוא מספר, "יש פה אנשים עם ילדים, כאלו שתוך כדי ההפעלה נולדו להם ילדים והאישה שלהם נשארה לבד. חלקם מתמודדים עם כל כך הרבה קשיים, שאני באמת לא מבין איך הם מצליחים לתפקד".
בשבוע שעבר השלימה סרן (במיל') הדר, בת 28 ממושב חדיד, את סבב המילואים החמישי שלה כמפקדת צוות בחטיבת החילוץ וההצלה: "אחרי 7 באוקטובר הייתי אחראית על מלונות המפונים מהעוטף, בסבב אחריו תפסנו קו באזור אילת, סבב שלישי היינו בקו ביו"ש, סבב רביעי היה במבצע עם כלביא, סבב חמישי הסתיים ממש עכשיו באזור המרכז". בין לבין היא הקימה את מיזם "רצות קדימה" שמאגד נשים לוחמות בחזית, כדי "להשמיע את הקול של הלוחמות בכל הפרמטרים".
"אין לנו יציבות. אנחנו נמצאות במצב שזה משפיע על כל פרמטר בחיים שלנו", היא אומרת, "החיילות שלי משלמות מחירים כבדים. חלקן נעדרות מלימודים שהן משלמות עליהן הרבה כסף, אחרות עובדות כעצמאיות ולא יודעות מתי יחזרו. יש לוחמות שהזוגיות שלהן נפגעה וגם אחת שהגיעה למצב של ביטול האירוסין שלה. אנחנו כבר תקופה ארוכה במוכנות למשהו, שמות את כל החלומות והיעדים שלנו בצד, ומתמקדות רק במתי יקראו לנו למילואים.
"הייתי מצפה ליותר שקיפות מהמדינה, כמה שאפשר. אנשים פשוט נשחקים, יש לי חיילים וחיילות שאני בכל סבב ממש מושכת אותם מהאוזניים. הם רוצים להתייצב, הכי בעולם, אבל הם כבר נגמרים. אם אתה מגיע למילואים אתה מפסיד הכל, בכל הפרמטרים. זוגיות, משפחה, לימודים. כמו לגו, אתה מתנתק מהחיים שלך. לבנות את זה אחרי זה מחדש לוקח זמן, שלעיתים מתנגש כבר עם הצו הבא".
גם רס"ל (במיל') שחר, בת 26 מכוכב יאיר, כבר בסבב החמישי – אחרי שמפרוץ המלחמה התייצבה לכ-300 ימי מילואים. היא חובשת קרבית בגדוד 89 של חטיבת השריון 8, שתופס כעת קו בגזרה הצפונית. "השלמנו כחודש בלבנון, היה אינטנסיבי", היא מספרת, "בתור מחלקת פת"ן (פינוי, תספוק וניוד) אנחנו הכוח הראשון שמגיע, מפנה את הפצועים ומעניק טיפול בשטח עד הפינוי לבית החולים".
לדבריה, "בכל פעם אני חושבת שלא אצליח להתייצב לפעם הבאה, אבל אז תמיד יש משהו משמעותי ואני מבינה ששוב צריך לשים הכל בצד. בסוף אני מגיעה בעיקר בזכות האנשים שאיתי. אני מרגישה מחויבת להם, עברנו הרבה ביחד".
שחר נמצאת בשנה השלישית והאחרונה ללימודי ביולוגיה בטכניון. "אלו שלוש שנים של תואר, במקביל לכמעט שלוש שנים של מלחמה. בכל פעם שאני יוצאת למילואים אני מתנתקת לגמרי, אי-אפשר להתמודד עם זה במקביל. נראה מה יחכה לי כשאחזור, בתקווה גדולה שאצליח לסיים ולעמוד בכל ההתחייבויות כדי לקבל את התעודה. אי-אפשר לצפות מאותם האנשים – אלה שגם לומדים, עובדים ותורמים לחברה בחיים האישיים שלהם – להתנתק ולהתייצב שוב ושוב ושוב.
"אנחנו מצפים שיקראו לכל מי שאפשר, ויפסיקו לטחון את אותם אנשים כל הזמן. יש לנו אנשים מבוגרים בכוח, ואפילו רופא בן 69 שממשיך להגיע כי הוא מבין שאין מישהו אחר במקומו. הוא נכנס איתנו לתמרן בלבנון. הנטל הזה חייב להתפזר בין אוכלוסיות שונות בחברה, כדי שנוכל להמשיך להגיע כשצריך ולעמוד במשימה".
פורסם לראשונה: 00:11, 05.05.26
