הבחירות כבר כאן. תאריך עדיין אין אבל הן נוכחות בחיינו. ברחוב, באולפנים, בשיחות הסלון. סדר היום רווי בהן. וזה כמובן לא נעצר שם. הן מגיעות גם לחדרי הקבינט, לדיוני המל"ל, לבור בקריה, לישיבות המטה בכל גוף ממשלתי.
כל מי שהיה שם יודע. תוכניות גדולות נכנסות בהדרגה למצב השהייה. פעולות ארוכות-טווח כמעט שלא מתרחשות. כל מה ששייך לשנה הבאה – נמצא מעבר להרי החושך. אבל בתחום אחד הן עשויות להוביל דווקא לאפקט הפוך של האצה: ביחסים המדיניים. הצורך להציג הישג שיובא כמנחה לציבור, ברור. מדינאים הם למעשה פוליטיקאים שהם גם מדינאים. זו השיטה. זה לא דבר רע בהכרח, אבל זה כן אומר שבתקופה הקרובה, הסבירות להתפתחויות מדיניות עולה. כך היה למשל עם הסכמי אברהם, שנחתמו רק חצי שנה לפני הבחירות בתחילת 2021. ואם לא שמנו לב, זה גם פחות או יותר פרק הזמן לפני בחירות 2026.
בחינה מפוכחת של המציאות מלמדת שאם יש זירה שעשויה להיות מושפעת מהבחירות הקרובות, הרי שמדובר בלבנון. היכולת להציג בה הישג בעתיד הנראה לעין גדולה מבמקומות אחרים. הפעילות הצה"לית שם התחדשה רק לאחרונה וגבולות הגזרה עדיין מתהווים. אין בה את הקיבעון העזתי. הבחישה הבינלאומית שם אינה דומה לזו של מועצת השלום בדרום. המשא ומתן לגביה אינו מתנהל מעל ראשנו כמו באיראן. מן העבר השני נמצאת ממשלה ולא רק ארגון טרור או משטר רצחני. שיחות כבר ממילא מתנהלות. זהות האינטרסים עם האמריקאים גדולה. עאון מתכחש לכך, אך ייתכן שיאולץ לפגוש בקרוב את נתניהו. במילים אחרות, התפתחות מדינית בלבנון בשבועות הקרובים לא אמורה להיות הפתעה.
וכשזו הנחת המוצא, השאלה היא לאיזו התפתחות ישראל צריכה לכוון כרגע. האתגר כאן הוא באיזון שבין מיתוג לפרקטיקה; בין מה שיוצג טוב בבחירות למה שצריך בשטח. הסכם שלום אולי יראה זוהר, אבל לא באמת ינטרל את חיזבאללה. הכרה סמלית בישראל תהודהד היטב בעולם, אך לא תסיר איומים מצפון. הכרזות חגיגיות בביירות יערבו לאוזניים בירושלים, אולם לא יגבירו את ביטחון כוחותינו. כי עם הצהרות ריקות לא הולכים למכולת. עם מה כן? עם יכולת צה"לית לפעול במוקדי פעילות האויב; עם מסוגלות לנטרל אותו בחצרו האחורית. לשם כך, הישג ישראלי מול לבנון צריך לאפשר לפגוע בחיזבאללה באמת. לא רק עבור תושבי הצפון, אלא גם למען מהלכים מדיניים עתידיים עם לבנון. אם לפרוט זאת לדרישה קונקרטית: לבנון צריכה להכיר בכך שקו רצועת הביטחון, בשונה מהעבר, מוכרח לעבור מצפון לליטני.
רצועת הביטחון שהתקיימה עד מאי 2000 שייכת לעידן שונה, למציאות אחרת. תחמושת חיזבאללה השתכללה. רחפנים התווספו. הבליסטיקה השתפרה. הטכנולוגיה התקדמה
אם תושג, מדובר בהתפתחות שיהיה מאתגר לשווק בבחירות. היא צבאית באופייה ונשמעת כאילו נלקחה מיום עיון במכללה לפיקוד טקטי. אבל היא נדרשת יותר מאי פעם. כי רצועת הביטחון שהתקיימה עד מאי 2000 שייכת לעידן שונה, למציאות אחרת. תחמושת חיזבאללה השתכללה. רחפנים התווספו. הבליסטיקה השתפרה. הטכנולוגיה התקדמה.
תיחום אזור החיץ הישראלי מצפון לליטני הוא הכרח. האצה אפשרית של השיחות עם לבנון בשל הבחירות בישראל הופכות מהלך כזה לריאלי. שיווק שלו בקלפי – זה כבר עניין אחר.
