"איך לנצח מגפה" נקרא הספר דק הכרס שהוציא נפתלי בנט בתקופת הקורונה, אחרי שהוזז לאופוזיציה בעקבות הקמת ממשלת נתניהו-גנץ. היה זה מדריך ענייני ובהיר, שהתבסס על ניסיונו של בנט כשר ביטחון עם פרוץ המגפה והידע שצבר מתוך שיחות עם מומחים והשוואות למדינות אחרות. לכן כשבנט מצא עצמו בראשות הממשלה ביוני 2021 והמגפה עדיין לא התנדפה, הציפייה הייתה שהוא ילמד את כולנו, ובכן, כיצד להביס אותה. אולם אז התברר שזה לא כזה פשוט, והספר נשאר על המדפים ולא יושם במציאות. ואם כבר מעלים זיכרונות, גם "תוכנית סינגפור" של בנט לא זכתה להפוך את ישראל לגן עדן של מעמד הביניים. קרקע לכל משתחרר מצה"ל, כמו שהבטיחה הבית היהודי ז"ל? מתה יחד עם המפלגה.
כל מתמודד למשרה ציבורית רוצה הרבה ומיישם מעט, אם בכלל, ולכן זה לא הסיפור. גם בנימין נתניהו הציג ערב בחירות 2022 שלל תוכניות להוזלת המשכנתה, המים, החשמל והדלק לצד השבת הביטחון, ואת ההצלחה אתם מרגישים מצוין בכיס ובבהלה לממ"ד. העניין הוא שהמעבר של בנט מהימין העמוק למרכז הקיצוני לא צימצם את הפופוליזם, אלא התחבר מצוין לאופי האמורפי של האזור הזה במפה הפוליטית, שמקפיד לברוח מנושאים שבהם אף דעה לא מספיק פופולרית.
נוח לבנט לחבוט בממשלה בנושאים ב(כמעט) קונצנזוס כמו שוויון בנטל ומשילות. אפילו טקס המשואות אמור "לחזור אל העם". אלה אכן סוגיות חשובות שבהן יש הסכמה בין מחנה בנט למחנה יאיר לפיד, לדוגמה. רק מה לעשות שבינתיים גם עזה לא הולכת לשומקום, כמו גם יהודה ושומרון והצורך לבצע רפורמות במערכת המשפט. לבנט הייתה, לפחות בעבר, אג'נדה מאוד מוצקה בנוגע לכל אלו. כל המוצא אותה כרגע מוזמן להתקשר.
הנטייה המעצבנת של בעיות לא להיעלם הופכת הצבעה למפלגות שמנסות להדחיק אותן לביצת הפתעה, ולא תמיד מחכה מתנה בין חתיכות השוקולד. כשם שנתניהו מאותגר בכל פעם שהסעודים מתרחקים מנורמליזציה או כשהאירופאים מאיימים בסנקציות, כך צריך להבין: מה יגידו בממשלת בנט כשתירקם יוזמת טראמפ (או מחליפו ב-2029)? "הבטחנו לבוחר שזה לא רלוונטי, תחזרו בסוף הקדנציה"?
שילה פרידצילום: יוסי אלוניולא רק בענף המדיני: היכן מתמקדת מפלגת ביחד - וכל מפלגה אחרת - בין הלובי החקלאי לפתיחת השוק לתחרות? האם בנט זנח את תוכניתו להיאבק בכוחה של מערכת המשפט? ומה עם קריאותיו להגביר את לימודי היהדות במערכת החינוך, אחרי שהגיב בזמנו לטענות על "הדתה" ב"הדתה שמדתה"? או שאולי הוא רוצה להגיב למצב של בני גנץ, שכשעוד הייתה לו מפלגה נמנע מלעסוק לפני הבחירות בנושא הפלסטיני ואחריהן נקרע בין עומר ינקלביץ' למיקי חיימוביץ' ואסף זמיר בעניין בהכשרת מאחזים לא חוקיים באיו"ש.
זה אולי יאכזב כמה פרשנים, אבל השאלות מי יישב עם מי מוצו. יותר דחוף לדבר על תוכניות ולא רק ככותרת, אלא כיצד אפשר לממש אותן ומאיפה ישלמו עליהן. וגם אם נושאים מסוימים לא נמצאים כרגע בראש סדר העדיפויות, הם עדיין חלק מהיומיום של רבים ורבות במדינה. ולא, להגיד "גם ביבי" או "גם בנט" זאת לא תשובה רצינית: לא מתמרנים איתה בעזה או שולפים אותה בבית הלבן.
