ללא קשר לתאריך הבחירות (1 בספטמבר או 27 באוקטובר), בשבוע הבא ייפתח כנס הקיץ ‑ האחרון של הכנסת ה-25 ‑ והוא יימשך כחודשיים וחצי. הקואליציה מתכוונת להעביר בו שורה של חוקים, רובם נוגעים למערכת המשפט, כדי להציג קבלות לבייס הימני. אבל דווקא שתיים מיוזמות הדגל שלה ‑ חוק הפטור מגיוס והקמת ועדת החקירה הפוליטית לטבח 7 באוקטובר ‑ נתקלות בקשיים משמעותיים לקראת הישורת האחרונה.
כאב הראש העיקרי של בנימין נתניהו נובע מחוק הגיוס, ויש לכך שתי סיבות. הראשונה היא שלא בטוח שיש רוב בכנסת להעביר אותו. השנייה היא שראש הממשלה מבועת מהאפשרות שאישור חוק כה שנוי במחלוקת זמן קצר כל כך לפני הקלפי יפגע בסיכוייו לנצח, קל וחומר כשבניגוד לכל הבטחותיו מתנהלות עדיין שלוש זירות פתוחות, צבאית ומדינית: חמאס, חיזבאללה ואיראן. לכן, טוענים בכירים בקואליציה, נתניהו יעשה הכל כדי למסמס את החוק ולדחות אותו לכנסת הבאה.
1 צפייה בגלריה
נתניהו עם מתגייסים חרדים. חושש שהעברת החוק תעלה לו בבחירות | צילום: איתי בית און, לע"מ
מי שפחות מרוצה מהמצב הוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון ח"כ בועז ביסמוט, שהכין בחודשים האחרונים נוסח שמוכן לקריאה שנייה ושלישית, ולמעשה נמצא בידיים של ראש הממשלה. "החוק במגירה, הכל מוכן", אמר ביסמוט. בסביבתו סבורים שהעבודה שלו על החוק שידרה דמי רצינות לחרדים ואיפשרה לקואליציה לשרוד שנה נוספת. "נתניהו בודק אם ניתן לחכות עם החוק לאחרי הבחירות", אומר בכיר בקואליציה. "השאלה היא אם החרדים יקבלו את זה, כי הם שומעים שוב ושוב את אותה הבטחה".
החוק להקמת ועדת החקירה הפוליטית, שמטרתו להימנע מהקמת ועדת חקירה ממלכתית, נתקל במכשולים מסוג אחר. גורם בקואליציה טוען שבדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט עלו כמה קשיים משפטיים לאשר את הנוסח כפי שהוצג. אחד המרכזיים בהם הוא שלא נקבעה בו חברות של שופט או שופט בדימוס בהרכב הוועדה, ולכן לא תהיה לה סמכות לזמן עדים.
בליכוד טענו מההתחלה שהם מעוניינים שלוועדה הפוליטית יהיו סמכויות דומות לאלו של ועדת חקירה ממלכתית. ללא סמכות לזימון עדים, זה לא יקרה.
פריימריז
נתניהו שקוע בחזית נוספת: הפריימריז בליכוד. על פי חוקת המפלגה, הבחירות המקדימות לרשימה אמורות להיערך חצי שנה לפני הבחירות הכלליות. כלומר לכל המאוחר ב-27 באפריל. זה מן הסתם לא קרה. וגם לא יקרה בקרוב.
לראש הממשלה יש אינטרס שהפריימריז יתקיימו קרוב ככל האפשר לבחירות הכלליות, ולכן הוא הורה למינהלת הליכוד לדחות את ההליך עד לאחר נעילת הכנס האחרון של הכנסת הנוכחית. הסיבה לדאגה שלו נעוצה בתקנון הליכוד המחייב שיבוץ פנים חדשות מהמחוזות ומאפשר שריונים אישיים של נתניהו, ובגינם יותר ממחצית מחברי הסיעה המכהנים כיום ימצאו את עצמם מחוץ לרשימה בכנסת הבאה. לו התקיימו הפריימריז לפני כנס הקיץ, המשמעות הייתה שורה ארוכה של ח"כים מתוסכלים וכועסים שימררו את חיי הקואליציה כשחקיקה דרמטית נמצאת על הפרק.
"אתה מתאר לעצמך מה זה להתמודד עם ח"כ מהליכוד שמשוחרר מכל מחויבות?" אומר גורם במפלגה. "אלה ח"כים שחרב עליהם עולמם. אתה לא יכול לנהל קואליציה עם ח"כים ממורמרים כי הם תמיד יצביעו נגדה".
עם זאת, סיפור השריונים יצא מפרופורציות. בניגוד לפרסומים, נתניהו לא יקבל וגם לא יבקש עשרה שריונים אישיים ברשימה. מדובר בספין. מה הוא כן יכול לעשות? לצמצם את מספר המחוזות מעשרה לחמישה, כדי לפנות לח"כים המכהנים יותר מקומות ברשימה הארצית. על פי אריק זיו, עורך האתר "ליכודניק", יישארו במפלגה רק מחוזות צפון, מרכז, נגב, שפלה וירושלים.
נטישה בכחול לבן
הטלטלה שעוברת על כחול לבן בימים האחרונים ברקע נטישת הח"כים את הספינה הטובעת, הצליחה לערער אפילו את האנשים הקרובים ביותר ליו"ר בני גנץ. אחרי הודעות העזיבה השבוע של חילי טרופר ושל מזכ"ל המפלגה איתן גינזבורג, נשלח גנץ לאולפני הטלוויזיה כדי לשדר עסקים כרגיל, בבחינת, "אני לא פורש". אבל הנרטיב שהוא מנסה לתחזק מתחיל להיסדק.
יש מסרים של קמפיין, אמרו השבוע בכירים בכחול לבן, וישנה מציאות פוליטית. לטענתם, גנץ לא ישרוף קולות ולא יתעקש לרוץ כשברור שהוא נמצא תחת אחוז החסימה, רק כדי להתנקם בחבריו לשעבר באופוזיציה (יש שם רבים שהוא מגדיר "חברים לשעבר"). אלה שנותרו במפלגה מעריכים שיש לו שתי אפשרויות בלבד: לחבור או להתאחד עם מפלגה אחרת (למשל מפלגת המילואימניקים של יועז הנדל), או לפרוש.
מנגד, מקורב לגנץ מתעקש אחרת: "הוא ירוץ עד הסוף ויקים את הגוש השלישי. זו תהיה הפתעה כמו בבחירות מארס 2021, כשהוא התחיל מתחת לאחוז החסימה וסיים כמפלגה הרביעית בגודלה עם שמונה מנדטים. העיסוק האובססיבי בגנץ נובע בדיוק ממה שאנחנו רואים במחקרים ובסקרים: יש ביקוש וקהל מצביעים לממשלת אחדות ציונית רחבה, וגנץ הוא היחיד שפועל להקים אותה. הליכוד רוצה ממשלת ימין מלא-מלא שכשלה, והשמאל רוצה ממשלת מיעוט שנשענת על המפלגות הערביות והוכחה ככישלון. גנץ יפתיע כמו תמיד".
הצעה נשכחת
ביולי האחרון פורסם ב"ידיעות אחרונות" על (עוד) הצעת חוק מעוררת מחלוקת במסגרת המהפכה המשפטית. מדובר היה ביוזמה של ח"כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית) ולפיה ממשלה נבחרת תוכל להחליף ב-100 ימי כהונתה הראשונים את בעלי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי, בהם הרמטכ"ל, ראשי שב"כ והמוסד, המפכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה ועוד. הכוונה מאחורי החוק הייתה להפוך שומרי סף למינויים פוליטיים של הרשות המבצעת. ההצעה קיבלה את תמיכת הממשלה ועברה את אישור ועדת השרים לחקיקה בראשות שר המשפטים יריב לוין. חתמו עליה גם ח"כים מהליכוד, בהם משה פסל, דן אילוז, אושר שקלים ואריאל קלנר, אבל היא נשכחה מאז.
אלא שהשבוע פירסמה מורן אזולאי ב-ynet שהממשלה החליטה לקדם, בהליך בזק עוד לפני הבחירות, הצעת חוק משלה שתעניק סמכות כמעט מלאה למנות ולפטר בכירים בשירות המדינה. אחד הסעיפים כלל ניסוח מוכר באופן מעורר תמיהה: כהונה של הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש שב"כ ואחרים תסתיים 100 ימים מהקמתה של ממשלה חדשה. בעוצמה יהודית שיפשפו את העיניים. בהתחלה חשבו שם שבליכוד החליטו לנער אבק מההצעה של פוגל כדי לעורר את הבייס לקראת הבחירות. אבל התברר שלא.
מדובר באותה הצעת חוק ‑ ממש מילה במילה ‑ שמקדם לוין באמצעות ח"כ שלום דנינו מהליכוד. הם עשו קופי-פייסט להצעה של ח"כ פוגל, שכבר עברה את אישור ועדת השרים, כדי לקדם אותה בחתימת הליכוד. למה להעביר את אותה הצעת חוק פעמיים? כדי שחלילה איש עוצמה יהודית לא יקבל לקראת הבחירות קרדיט על יוזמה המחלישה את שומרי הסף.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.05.26
