פניו המרוסקים של עו"ד סאלח נעמה, שהוכה בברוטליות בלתי נתפסת על ידי שוטרים שנכנסו לביתו ללא סמכות לכאורה בטענה ל"הקמת רעש", הם גם הפרצוף של השקר שמספרת לעצמה החברה הישראלית על היחס שלה כלפי הציבור הערבי כולו. הרי עד לאותה תקרית, נעמה נשמע כמו נער פוסטר של השתלבות ערבית במרחב שרובו יהודי: עורך דין במחוז הדרום של הפרקליטות, כלומר בשר מבשרה של המערכת, אדם שמקום עבודתו הוא המדינה, על שלל המשמעויות הטעונות שהיא מייצגת עבור אזרחי ישראל הערבים, מההמנון והדגל ועד לחוק הלאום. ולא רק שנעמה בחר להיות חלק מהסיפור הזה: הוא גייס את כישוריו למשימה של הרחקת עבריינים מהרחוב, על מנת שישראלים וישראליות שומרי חוק – מכל הצבעים והמינים - לא יפחדו שכך באמצע החיים יוכלו ליפול עליהם ולהכות אותם עד זוב דם, או גרוע מזה.
אבל אז, בלילה אחד, התגלה הבלוף. הכוח שפרץ פנימה לא רק הפשיט את נעמה מזכויותיו הבסיסיות וכבודו כבן אדם ("מברוכ על הפרצוף היפה", כך נטען שנאמר לו אחרי הטיפול שקיבל), אלא גם מהאשליה שיש איזושהי משמעות לתפקיד החברתי והתרבותי שהוא ממלא. ברגע הזה הוא הפך מפרקליט מכובד, כזה שעובד כתף אל כתף עם המשטרה מתוך אינטרס ואתוס משותפים, למשהו אחר לגמרי: איפשהו בין עבריין (לטענת השוטרים, שמוטלת בספק ובלאו הכי לא קרובה להצדקת תוצאה כל כך מזעזעת) לכלום ושום דבר (לפי התמונות). מלכתחילה, כערבי בכלל ואחרי פרעות שומר החומות וטבח 7 באוקטובר בפרט, עליו תמיד להוסיף עוד ועוד קרדיט למאזן ה"משלנו". ואז מתברר שזה פשוט לא משנה: בסוף יבוא הלילה שבו גם אם אתה "עורך דין סאלח נעמה, פרקליט במחוז דרום", תחזור להיות רק "ערבי".
אף שהנסיבות שונות, קשה להפריד בין האכזריות שהופגנה כלפי פרקליט בשירות הציבורי לבין הקטלניות שפגשה את אחמד אל-נעמי, שנורה למוות ברהט על ידי שוטר מג"ב
אף שהנסיבות שונות, קשה להפריד בין האכזריות שהופגנה כלפי פרקליט בשירות הציבורי לבין הקטלניות שפגשה את אחמד אל-נעמי, שנורה למוות ברהט על ידי שוטר מג"ב, לאחר שנטען כי ניסה להימלט ותקף שוטרים שרצו לעצור אותו. אל-נעמי, לפי בני משפחתו, "בקושי הלך" לאור מצבו הבריאותי, שכלל אירוע מוחי שפגע בו, גידול בראש וסיבוכי סוכרת. כמו נעמה, גם אל-נעמי שירת את הממלכה, כששירת בגדס"ר הבדואי ואף חווה שם פוסט-טראומה. כמובן שדרושה חקירה כדי להבין מה בדיוק קרה, אבל כבר בשלב זה לא ניתן להשלים עם התוצאות: לא עם אלימות משולחת כל רסן באירוע של "רעש" ולא עם נטילת חיים של אדם במהלך מעצר לכאורה.
ובעיקר, אי-אפשר (בעצם תמיד אפשר אך בהחלט לא רצוי) להימלט מהעדויות שהולכות ומצטברות, ולפיהן השלטון הכי קיצוני בתולדות ישראל ושר המשטרה שהפך את הגזענות למדיניות קלעו את החברה הערבית לסערה המושלמת: ארגוני פשיעה משתוללים בלי הפרעה מצד אחד, שוטרים שלא בוחלים באגרופים מצד שני ובצד משתבלל רוב מוחלט בציבור היהודי, שרק שומע את המילה "ערבים" ומיד מתייג את הסוגיה תחת "לא בעיה שלנו". לכן כדאי להביט היטב בפרצופו של עו"ד סאלח נעמה: הפשיזם שפרץ לביתו לא ייעצר שם.
