"בשלב הזה, [הם] בעטו בעוצמה בראשו, בצווארו ובגופו של זלקה, היכו בו במכות אגרוף חזקות רבות, הלמו בו בפראות בראשו ובגופו במיכלי השלג, והכל תוך שזלקה מנסה להגן על ראשו באמצעות ידיו, ואינו מצליח להתרומם מן הקרקע". כתב האישום נגד הנאשם ברציחת ימנו זלקה ז"ל פורסם השבוע. אם יש בטקסט הנורא הזה פסקה ששברה אותי, הרי היא לפניכם. היא אינה נוגעת לנאשם העיקרי בתיק אלא למי שכנראה יואשמו בחבלה בכוונה מחמירה. מה שמובא בה אינו רק תיאור רגעיו האחרונים של אדם. זו סצנה אכזרית. היא מתרחשת אחרי שזלקה כבר נדקר. הוא חסר אונים. פצוע קשות. חסר ישע. חבול. ההתעללות בו באמצעות מיכלי ספריי שלג חולנית. יצר ההגנה שלו עדיין שם אבל הוא חסר תוחלת. מה חלף במוחו באותן שניות? רק הוא וה' יודעים. אם זו "חבלה בכוונה מחמירה" בלבד, השטן לא יודע סדיזם מהו.
גיל האחריות הפלילית בישראל הוא שתיים עשרה. ממנו ועד גיל שמונה עשרה, נאשמים בהליך פלילי נחשבים קטינים. מי שהיו מעורבים ברציחת זלקה נופלים לקטגוריה הזו. החוק שמסדיר את אופי ההליך לגביהם הוא חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). אצל בגירים, עקרון הגמול משחק תפקיד מרכזי בענישה. בקרב קטינים המצב קצת אחר. אפשר ללמוד זאת כבר מכותרת החוק. כאן הגישה נוטה יותר לשיקום. ההנחה היא שהמבנה הרגשי, השכלי, מידת הבגרות ויכולת קבלת ההחלטות אצלם – שונה. על פניו, העיקרון הבסיסי צודק ונכון. קטין אינו בגיר. ועדיין, מספיק להתבונן בתמונות הלינץ' של זלקה כדי להבין שמשהו פה לא מסתדר.
זה לא רק שנערים היום בוגרים יותר מבעבר, באופן שגורם לפקפק בהנחה שמקבלים מי שגילם סמוך לשמונה עשרה. זו אפילו לא ההבנה שחלק מרוצחי זלקה עתידים לצאת בזול. הרי, אם רק אחד מואשם ברצח, מה יהיה עם היתר? כולנו מבינים לאן זה הולך. זו השאלה העקרונית הבאה: אם המחוקק מזהה בקטינים כבעלי אוטונומיה מופחתת, איך זה שמי שאחראי עליהם לא נושא כמעט בשום אחריות להתנהגות שלהם?
חוק הנוער אמנם עוסק במעמד ומעורבות האפוטרופוס של קטין בשלבי החקירה והשפיטה. הכל על מנת להבטיח את זכויותיו בהליך הפלילי. אבל מה בדבר אחריותו לנזק שיצר הקטין עליו הוא אמון?
חוק הנוער אמנם עוסק במעמד ומעורבות האפוטרופוס של קטין בשלבי החקירה והשפיטה. הכל על מנת להבטיח את זכויותיו בהליך הפלילי. אבל מה בדבר אחריותו לנזק שיצר הקטין עליו הוא אמון? אותו חוק ממצה אותה בתשלום אפשרי של קנס, הוצאות משפט או פיצוי לניזוק העבירה. הכל עד עשרת אלפים שקלים. רוצים יותר? מוזמנים לפתוח בהליך אזרחי.
בינתיים, ביקום מקביל, נפתח אמש מושב הקיץ של הכנסת. לא צריך להיות פרשן פוליטי כדי לדעת שבמרכזו יעמדו הבחירות. כמה עשייה תהיה בו באמת? לא ברור. אז הנה הצעה למחוקקים, משמאל ומימין, שאולי בכל זאת רוצים לעסוק בחיים עצמם. האלימות בישראל הפכה מגיפה. יתכן שהגיעה העת לעלות שלב. שמירה על זכויות קטינים חשובה בהחלט. ועדיין, אי אפשר להקל במקום אחד ולהפקיר במקום אחר. בצדק, כמו בתקשורת, אין ואקום. זה הזמן לבחון גם את מידת האחריות ההורית במקרי קיצון דוגמת רצח זלקה ז"ל. דוגמאות שונות כבר קיימות בעולם. ההתאמות לישראל צריכות להיעשות כמובן, אבל מוכרחים להתחיל. אחרת, נמשיך לנהל הליכים בהתאם לדין, תוך התעלמות ממשמעות התוצאה הסופית. ביהדות קוראים לזה "נבל ברשות התורה". היום זה פשוט חוסר צדק.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.05.26
