בעשור השלישי של המאה ה-21, הדמוקרטיה הליברלית מוצאת את עצמה למול אתגרים מסדר גודל שלא נודעו עד כה. המהפכה הדיגיטלית, עליית הבינה המלאכותית והתעצמותן של הרשתות החברתיות, הפכו את המנגנון הדמוקרטי העדין והחשוב ביותר - הבחירות - למטרה נוחה למניפולציה. הטכנולוגיה, שאמורה הייתה להנגיש מידע ולחזק את חופש הביטוי, משמשת כיום ככלי נשק בידי שחקנים מדינתיים ופנים-מדינתיים המבקשים לערער את היסוד הבסיסי ביותר של חברה חופשית: האמת המשותפת והאמון בהליך הדמוקרטי.
טוהר הבחירות לכנסת ה-26 אינו מאוים כבעבר רק בידי המעטפה הכפולה והזיוף הידני. למעשה, האיום הרב-ממדי על טוהר הבחירות הפך היברידי ונשקף דרך שלוש נקודות תורפה מרכזיות, המתחדדות נוכח היערכות חסרה ומכוונת של הממשלה. הראשון קשור בממד הסייבר והתודעה: בעוד שספירת הקולות נותרה פיזית, מרכז הכובד נותר (ממרשם התושבים ועד חישוב התוצאות) מחשובי וחשוף למתקפות סייבר ומניפולציות, באופן העלול להעלות טענות לזיופים.
האיום השני כרוך בבינה המלאכותית: יכולת המניפולציה ההרסנית ערב הבחירות ובמהלך יום הבוחר (דוגמת סרטון מזויף שיופץ בשעות קריטיות) עשוי להניע מצביעים בהמוניהם מכאן לשם (דוגמת המסר המסית של נתניהו ביום בחירות לפיו "הערבים נעים בכמויות אל הקלפיות"). יתרה מכך, לוחמת-השפעה מבוססת מודלי שפה מתקדמים מסוגלת לייצר קמפיינים של דיסאינפורמציה התפורים למידתו של מגזר, ניב וקהילה, תוך ניצול השסעים העמוקים בחברה. העובדה כי הגופים האמונים על טוהר הבחירות ובראשם ועדת הבחירות המרכזית, מטה הסייבר הלאומי והשב"כ (שהולך ונצבע בצבעים מטרידים בתקופה רגישה במיוחד) טרם הציגו מענה מערכתי שלם לאיומים חוצי-תחומים אלה, מהווה מקור לדאגה.
שלישית וחמור מכל, מתנוסס לו בגאון הרצון בקרב מקורבי השלטון לשחוק את האמון בתוצאות הבחירות, תהליך שכבר מתחיל לקרום עור וגידים. במוקד המאמץ המתוזמר עומד מאמץ שיטתי לערעור הלגיטימציה של המגזר הערבי (בניחוח גזעני מתבקש) ולדיכוי שיעורי ההצבעה במגזר; ניסיון שיטתי ובלתי-קביל של מפלגת השלטון לפגיעה במוניטין ובתפקוד ועדת הבחירות המרכזית; פועלו האנרכיסטי של יריב לוין, הפועל ל"הכחדתו" (כדבריו) של ביהמ"ש העליון ועסוק באופן שיטתי בהמרדה כנגד מערכת שלטון החוק; שורת הצעות חוק פרועות מבית היוצר של ההפיכה המשטרית במושבה האחרון של הכנסת, שתכליתן פגיעה בשיטת המשטר הדמוקרטית (מפיצול תפקיד היועמ"ש ועד הוראות שעה להצרת חופש הבחירה); ולבסוף, בשטח, חשש גובר לאלימות ביום הבוחר תוצר פרי הביאושים של הממשלה, כפי הנשקף בסרטוני הליכת אימים של פורעי-חוק ובריונים על שופטי ישראל, נבחרי ציבור ושומרי הסף. ברור, כי ככל שמצבו של נתניהו בסקרים יורע, כך יגבר הניסיון להסתער על הליך הבחירות עצמו. לא עוד רק אמירות על "ערבים נעים בכמויות", אלא שימוש אגרסיבי בהסתה ובכלים דיגטיליים כדי לזרוע כאוס, להטיל מורא ופחד ולערער את לגיטימיות ההכרעה שאינה משרתת את המשך שלטונו הסמי-אותוריטרי.
הציבור הישראלי הוא קיר המגן האחרון של הדמוקרטיה. בהינתן העמקת הסדקים בקלפיות, אנו עלולים להתעורר לבוקר בו הלגיטימיות של תוצאות הבחירות עומדת לכאורה בסימן שאלה, בדרך לגוג ומגוג והעמקת הכאוס, בכוונת מכוון
הציבור הישראלי הוא קיר המגן האחרון של הדמוקרטיה. בהינתן העמקת הסדקים בקלפיות, אנו עלולים להתעורר לבוקר בו הלגיטימיות של תוצאות הבחירות עומדת לכאורה בסימן שאלה, בדרך לגוג ומגוג והעמקת הכאוס, בכוונת מכוון. הבטחת חוסן וטוהר הבחירות אינו דבר מובן מאליו, והזמן להיערכות אזרחית, פוליטית ומערכתית הוא עכשיו. כדבריו של מכונן החוקה האמריקנית ונשיאה השלישי של ארה"ב, תומאס ג'פרסון, שחווה על בשרו את המאבק להקמתה של הדמוקרטיה החשובה בעולם, החוגגת בקרוב את יום השנה ה-250 להיווסדה: "מחירה של החירות הוא ערנות מתמדת".
פורסם לראשונה: 00:00, 13.05.26
