מה שהיה אמור להיות הליך קל ופשוט, הפך שוב לסאגה מתישה שבה ראש הממשלה מודיע על מינוי לתפקיד מסוים ואז היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מנסה לסכל את המינוי. סיבת הסיכול כביכול משתנה מאדם לאדם כי מדובר באנשים שונים, אבל בתקופה האחרונה גילו קולב חדש להיתלות בו - ״טוהר המידות״.
מונח טוהר המידות הפך למפלטו של הנבל והנבל דאג להגמיש ולמתוח אותו. טוהר המידות של רומן גופמן אינו שונה היום מטוהר המידות שלו כשמונה למפקד מל״י או למזכיר הצבאי של ראש הממשלה. גם אז פרשת אלמקייס היתה ברקע אבל זה לא הפריע לאף אחד למנות אותו לתפקידים שונים.
טוהר המידות של גופמן גם היה ידוע לדדי ברנע כשהעיד בפני הוועדה המייעצת ולא אמר אז דבר בנושא למידותיו המוסריות של מי שמיועד להתמנות לתפקיד ראש המוסד. ובכלל, מי יודע עד כמה ברנע עצמו, על פי הכללים שהוא קבע, עומד בגבולות טוהר המידות שהוא עצמו חי בו יומיום כראש מוסד.
ברנע עומד בראש ארגון שכפועל יוצא עושה דברים שאינם עומדים בסטנדרט טוהר המידות של חברות רבות. ריגול, שקרים ודברים אחרים הם כביכול אינם מוסריים, אך בתפיסתנו הם כן מאחר ומטרתם היא על ביטחון המדינה.
האם ברנע יכול לערוב לכך שכל חריגה מטוהר המידות של אנשיו היתה ברשות וסמכות? כנראה שלא, אבל אם ירצה להתמנות בעתיד לתפקיד בשירות הציבורי, יש לקוות שלא ישתמשו בכל מהלך של אנשי מוסד ברחבי העולם כנגד ברנע.
ברנע אולי נפל במלכודת ששלטון המשפטנים טמן לו. הרי מינוי בכירים זו שאלה חוקית והחוק ברור בעניין הזה. על פי החוק הוועדה המייעצת היא זו שאמונה על אישור מינוי כזה או אחר.
בהרב-מיארה גם היא אמונה על החוק, שהוא דבר אובייקטיבי, ואמורה להיות שומרת הסף שלו. אך היועצת המשפטית לממשלה, בשבתה כמשמרות המוסר, רואה עצמה כשומרת הסף של המוסר. כלומר, תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה הוא לשמור על החוק האובייקטיבי. והחוק גם יצר פתרון לאירועים בהם עולות שאלות מוסריות והאם יש עבירה על החוק, כמו למשל הוועדה המייעצת.
רק בחברות בעלות משטר פונדמנטלי רדיקלי, ניתן לאיש אחד או לקבוצה מסוימת הכוח לאכוף מוסר על פי אמות מידה סובייקטיביות של בעל הכוח
רק בחברות בעלות משטר פונדמנטלי רדיקלי, ניתן לאיש אחד או לקבוצה מסוימת הכוח לאכוף מוסר על פי אמות מידה סובייקטיביות של בעל הכוח. וכך, אצל חכם הלכה ואצל בהרב-מיארה, המונח טוהר המידות יכול להיות מנוצל לכל גחמה.
ויש כאן דפוס. גם כנגד מינוי דוד זיני ניצלו את המונח טוהר המידות בכלל ביחס לדעותיו על דמוקרטיה ומערכת המשפט. כך שזה אפילו לא טוהר המידות, אלא דבר אחר - טוהר הדעות.
ומאחר ודעותיו של זיני אינן ״טהורות״ כמו אלא של בהרב-מיארה, ניסו לטפול אליו כתמים של טוהר המידות. כשזה לא צלח, הרחיבו את המושג מעבר למועמד עצמו, והרחיקו לטוהר המידות של אביו ושל קרובי משפחה אחרים. בדומה, כאמור, למשטרים רדיקלים בהם אם אדם ערק מהמדינה או העביר עליה ביקורת - בני המשפחה נענשים על כך.
