בשנת 2000 חזר אהוד ברק מקמפ דיוויד וטבע את המונח ששינה את הפוליטיקה הישראלית לעד. במילה אחת, "אין פרטנר". נאלץ השמאל הישראלי להודות שהבעיה אינה הוויתורים שלנו, אלא סרבנות הקיום של הצד השני. השבוע, ההיסטוריה חזרה על עצמה במבטא אמריקאי.
כבר כאשר סגן הנשיא האמריקאי ג'יי.די ואנס הודה בכישלון המגעים מול טהרן בנאומו באיסלאמאבאד, זה היה אמור לשמש תמרור אזהרה עבור תנועת ה-MAGA. זה היה סדק ראשון באשליה שאמריקה יכולה פשוט להתבדל, לסגור את הגבולות ולקוות שהמזרח התיכון יסתדר מעצמו באמצעות "אמנות העסקה". כעת, כשדונלד טראמפ עצמו מכיר פומבית במבוי הסתום מול המשטר האיראני, ההתפכחות כבר אינה תיאורטית. איראן לא תוותר על הגרעין מרצונה.
למי שעקב אחרי הדרישות האיראניות בחדרי המשא ומתן, ההתנגשות הזו עם המציאות הייתה צפויה מראש. האיראנים לא רק סירבו לוותר על פרויקט הגרעין שלהם, הם אף העלו דרישה לקבל פיצויים על נזקי המלחמה האזורית האחרונה. הם דורשים שהמערב ישלם להם על כך שחימשו, מימנו והפעילו את טבעת האש סביב ישראל.
1 צפייה בגלריה
(צילום: Hamed Jafarnejad/ISNA/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS, shutterstock, AP/Alex Brandon)
הדרישה האיראנית הזו מזכירה את דרישות המקסימום של חמאס לאורך המלחמה בעזה: נסיגה מלאה של צה"ל והתעקשות לשמור על הנשק. צריך לומר ביושר, גם תחת הלחץ האמריקאי הכבד, חמאס טרם התפרק מנשקו. ובכל זאת, בסוגיית החטופים לפחות, לישראל היה קלף מנצח בדמותו של דונלד טראמפ. הנשיא הפעיל מנופי לחץ חסרי תקדים שאילצו את ארגון הטרור לסגת מעמדותיו.
אבל כשזה מגיע לאיראן, הדינמיקה משתנה. לטראמפ אין "טראמפ" משלו. אין מעצמת-על חיצונית וחזקה יותר שתבוא ותכופף את משמרות המהפכה מולו כדי לאלץ אותם לחתום על הסכם.
את גבולות הכוח הזה אפשר לראות כעת בשטח: הניסיון להפעיל לחץ כלכלי וצבאי דרך זירת מצר הורמוז, שנועד לשבור את הכלכלה האיראנית ולאלץ אותה להתפשר, מדשדש במידה רבה. אמריקה היא התחנה האחרונה במסלול הדיפלומטי. כשהלחץ הכלכלי נשחק והדיפלומטיה נכשלת מול קנאות דתית, אין כוח חיצוני שיבוא להכריע את הכף.
באופן אירוני, מי שטראמפ צריך עכשיו היא דווקא ישראל. הנשיא שדוגל ב"אמריקה תחילה" ייאלץ להבין שכדי לחזק מחדש את ההרתעה האמריקאית, הוא זקוק לישראל שתסיים את העבודה מול חיזבאללה וחמאס
באופן אירוני, מי שטראמפ צריך עכשיו היא דווקא ישראל. הנשיא שדוגל ב"אמריקה תחילה" ייאלץ להבין שכדי לחזק מחדש את ההרתעה האמריקאית, הוא זקוק לישראל שתסיים את העבודה מול חיזבאללה וחמאס. ניצחון ישראלי מוחץ על שלוחותיה של איראן הוא לא רק אינטרס ביטחוני שלנו, אלא הדרך של וושינגטון לאותת לטהרן שגם טראמפ מוכן ללכת עד הסוף.
קריסת המגעים מול טהרן מוכיחה שהתבדלות אינה אסטרטגיה, אלא לכל היותר השהיה של הבעיה. טראמפ מגלה כעת את מה שישראל גילתה כבר לפני דור שלם. מול משטרים משיחיים, השאלה איננה כמה אתה מוכן לתת, אלא האם הצד השני מוכן שתתקיים.
