נתחיל מהסוף: בניגוד לפרשנויות והערכות שונות שנפוצות בימים האלה במערכת הפוליטית ובתקשורת, המשבר בין המפלגות החרדיות לגוש הימין בראשות נתניהו עמוק ואמיתי. כדברי המנהיג הישיש, הרב דוב לנדו: "אין לנו אמון בראש הממשלה. איננו מרגישים שותפים שלו יותר ואיננו מחויבים לו. כל מיני דיבורים על 'גוש' אינם קיימים יותר".
מאחורי השבר חסר התקדים הזה, עומד תסכול עמוק בשטח החרדי מול מה שנתפס בציבור זה כצורך הקיומי האקוטי ביותר - המשך קיומו של עולם הישיבות במתכונתו הוותיקה והמסורתית, כזו שמאפשרת לכל לומד תורה אמיתי להיות בישיבה ולהגות בתלמודו. זו האמונה העמוקה והשורשית ביותר של התפיסה החרדית. יכולתם של צעירים חרדים ללמוד תורה במדינת היהודים הוסדרה בחוק לאורך עשרות שנים, עד שהגיע בג"ץ וביטל זאת. ללא הסדרה חוקית של העניין הזה, אין כמעט הצדקה לקיומן של מפלגות חרדיות.
נתניהו מבין את זה. גם גוש השמאל הבין זאת לא אחת, כאשר בצמתים פוליטיים שונים הוצע לחרדים פטור מלא וגורף לכל בני הישיבות ובלבד שיבואו לקואליציית מרכז-שמאל. אלא שהשטח החרדי של השנים האחרונות חש מזוהה עם נתניהו, והוא דורש שותפות עם הגוש בראשותו. מכאן הבלוק שהוקם בתחילתם של חמשת סבבי הבחירות הרצופים, בלוק שאדריכליו הם מוטי בבצ'יק וראשי המפלגות החרדיות. אך הבלוק הזה מתברר בשנים האחרונות כחד-צדדי. רק עכשיו, אחרי ארבע שנים של מריחה אופיינית בתואנות מזדמנות, כאשר הבחירות נושפות בעורפו, נתניהו הישיר מבט לשותפיו החרדיים, אולי כצעד של קמפיין פוליטי, ואמר בקול את מה שכולם ידעו בשקט: “אין לי רצון לקדם את החוק”.
פרימת הברית הזו אינה קלה לציבור החרדי. רוב הדור הצעיר החרדי מזדהה עם ראש הממשלה - לכן מדובר בצעד מרחיק לכת. נתניהו התגלה כמי שסחט את השותפות הקואליציונית עד הסוף. ניצל את נאמנותן של המפלגות החרדיות ואת האקסיומה לפיה אין להן לאן ללכת, כדי לתחזק קואליציה במסלול חד-צדדי: המפלגות הן רשת הביטחון לממשלה, אולם דרישתן להסדרת החוק לא התמלאה. ונדמה שלרגע לא הייתה כוונה למלאו. מריחתו אומנותו.
בפן הפוליטי, נתניהו משוכנע שפירוק הממשלה על רקע חוק הגיוס זו התפתחות טובה עבורו. הסאב-טקסט: "לא נכנעתי לחרדים. אז אתם בגוש השינוי תרדו מקמפיין הגיוס". מבחינת נתניהו, מחיר המשבר נסבל עד חלומי: הבחירות יוקדמו לכל היותר בחודשיים-שלושה מהמועד המקורי, מינוס קמפיין ה”השתמטות”.
אבל ראש הממשלה טועה פעמיים: פעם ראשונה - יריביו לא יירדו מהמתקפות בעניין הגיוס. להפך, הם ייצאו בוודאי בקמפיין חדש שיכריז: "נתניהו הבטיח לחרדים פטור מגיוס מיד אחרי הבחירות. תצביעו לנו כדי שנמנע זאת".
המשבר, המכתב של ההנהגה החרדית והכותרות על פירוק הגוש, מהווים זריקת מרץ אדירה לגוש מתנגדי נתניהו. הגוש יסתער מחדש ויארגן את כל כוחותיו במסגרת מה שנראה כמומנטום שאסור להחמיץ
טעותו השנייה: המשבר, המכתב של ההנהגה החרדית והכותרות על פירוק הגוש, מהווים זריקת מרץ אדירה לגוש מתנגדי נתניהו. הגוש יסתער מחדש ויארגן את כל כוחותיו במסגרת מה שנראה כמומנטום שאסור להחמיץ. ולכן, מדובר בטעות קולוסאלית של נתניהו שמשקפת קוצר רואי מדאיג.
השורות האלה נכתבות מבואנוס-איירס, בה אני שוהה בשליחות עיתונאית: סיקור מסעם של מנהיגים רוחניים וראשי ישיבות חרדיים לגיוס תקציבים אלטרנטיביים לעולם התורה, עקב תקציבי המדינה שנשללו בפסיקת בג"ץ. ברחוב אקוודור שבבואנוס-איירס מתאספים כעת אלפים מבני הקהילה החרדית ומריעים למנהיגים הישישים שטרחו להגיע כדי להבטיח את שגשוג הישיבות. בתחילת השבוע נערכו אירועים דומים בסאו-פאולו, ברזיל, והיד נטויה להמשך המסע. תחושת החירום הזו טובה אולי לגיוס כספים אלטרנטיבי לישיבות, אבל היא אמיתית ומקיפה את העולם החרדי הבינלאומי. תוכלו גם למצוא אותה בכתב ידו של המנהיג ובמילים הברורות לפיהן הוא איבד את האימון בנתניהו.
