בשבועות האחרונים רץ ברשת סרטון בוטה במיוחד תחת הכותרת "מה חשבנו שיקרה". "מה חשבנו שיקרה?" שואל שם אבי ברק, שוב ושוב. שורה לא נגמרת של שאלות, כולן מטרידות ללא ספק. "מה חשבנו שיקרה, הוא שואל, כשאבא מגבה את הילד הפרוע שלו שרוכב על קורקינט ודורס זקנה, ומאיים על בנה שלא יתעסק איתו כי יש לו קשרים"; או "מה חשבנו שיקרה כשחבר'ה שהקימו אוהל בכנרת מפעילים רמקול צורח באחת בלילה, וכשאבא לתינוק מאוהל סמוך מבקש שינמיכו הם צועקים לו 'זגזג יא שמאלני, סע לגרמניה'".
"הם", הוא קורא להם. ההם שחותכים בתור, מלכלכים, מנבלים את הפה. ואם לא ברור מי זה ההם בדיוק, ברק מבהיר: "מה חשבנו שיקרה", הוא שואל בסערת נפש גדולה, "כשהילד רואה את אמא שלו צורחת על האיש שהעיר לה כשראה אותה זורקת סיגריה מהג'יפ הלבן, 'לך יא אשכנזי מניאק, לפני שאני מורידה לך אחת'".
אז מה חשבנו שיקרה? אני, למשל, חשבתי שטוב היה אם הסרטון הזה היה נזרק לפח רגע לפני שעלה לרשת. ואם הוא כבר עלה, שיעמוד מול עיניהם של ראשי המפלגות הנערכות לבחירות: איך לא לעשות את זה. או, אם רוצים, איך לעשות זה נכון.
עיתוי המהלך החרדי להפלת הממשלה הנוכחית חסר משמעות. עוד חודש, פחות חודש, לא ישנו דבר. הממשלה הרעה הזו, כך או אחרת, סיימה את הקדנציה שלה. מה שכן חשוב לציין כאן, גם אם זה כבר ידוע, זו העובדה שמה שהוביל להחלטת החרדים זו ההבנה שחוק הגיוס, חוק ההשתמטות אם לדייק, לא עבר ולא יעבור בקדנציה הנוכחית. "לא יכול", אמר להם נתניהו.
מה שנתפס במשך כמעט שלושה עשורים כוויכוח משפטי, מגזרי או קואליציוני, הפך בשנתיים וחצי האחרונות לאחת הסוגיות היותר נפיצות בפוליטיקה הישראלית, אם לא הנפיצה שבהן. לא עוד ויכוח אם יגויסו אלף אברכים או 20 אלף, ואיך צריך לנסח את המספרים כדי שהחוק יעבור את בג"ץ, אלא סוג של מוקש שכבר אין דרך לדלג עליו. "נמות ולא נתגייס" נשמע אולי קוריוזי ברגע הראשון, בטח כשצועקים את זה תוך כדי ריקודים יחד עם גולדקנופף, חבר בממשלה הנוכחית, רק שברגע מסוים זה הופך את הדברים של אביגדור ליברמן, "אם לא נצליח לחוקק חוק שירות חובה לכולם, החברה הישראלית תתפורר", לאיום של ממש.
ה בדיוק האתגר הגדול של הגוש שמאס בקומבינות המושחתות שהובילה הממשלה הנוכחית, שמאמין בשינוי עמוק, מהותי, של החוזה האזרחי, בשינוי התפיסה החברתית, בחלוקה הוגנת של הנטל, בחלוקה הוגנת של המשאבים
וזה בדיוק האתגר הגדול של הגוש שמאס בקומבינות המושחתות שהובילה הממשלה הנוכחית, שמאמין בשינוי עמוק, מהותי, של החוזה האזרחי, בשינוי התפיסה החברתית, בחלוקה הוגנת של הנטל, בחלוקה הוגנת של המשאבים. שמאמין בהכרח להביא לתיקון לא רק של פניה של הממשלה הבאה, אלא של האמנה המשותפת לציבור הישראלי. ומי שמאמין בכך צריך לומר את הדברים בצורה המפורשת, לא רק שחוק הגיוס הוא הנושא שעל הפרק, אלא להיצמד למסר ברור וקוהרנטי שמבטל את ההשתלטות של האוטונומיות הקיצוניות בימין ובשמאל: חוק גיוס רלוונטי והוגן זה מה שרוב העם הציוני רוצה.
וכאן אני חוזרת לשאלה מה חשבתם שיקרה. רוב העם הציוני הוא זה שיכריע את הבחירות הקרובות, שיקבע את מראה דמותה של מדינת ישראל בשנים הבאות ולדורות אחר כך. הוא הכתובת למסר החדש, שאולי מתחיל בנשיאה משותפת בנטל, אבל לא נגמר שם. זה לא בסדר להשליך סיגריות ברחוב, אבל זה גם לא בסדר, לא נכון מהותית ולא נכון עניינית להחמיץ את העיקר. מה שיוביל לשינוי הגדול זה לא קמפיין שיבטיח לסגור את ערוץ 14 או לפטר את דוד זיני. זה קמפיין שיידע למקם נכון על סולם העדיפויות את העיקר והטפל. לא ללכת על המכנה הנמוך, ללכת על המכנה הגבוה. המשותף.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.05.26
