הכרזתו של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ על השבת הקרובה כ"שבת הלאומית", מחווה לעם היהודי לרגל יום העצמאות ה-250 של ארצות-הברית, הכתה את כולם בתדהמה - כולל שומרי שבת בארץ ובארה"ב. מי היה מאמין להמלצה נשיאותית לשבת מיוחדת כדי "להוקיר את המסורת היהודית הקדושה להקדיש זמן למנוחה, מחשבה והודיה לאלוהים"? מחווה למתנה המיוחדת שנתן עם ישראל לעולם.
לו רק הייתי יכולה להתבשם בתגובתו של זיידי מרדכי ז"ל, שלא זכיתי להכיר. אחד מאבות משפחתנו שהגיע לארה"ב בשנת 1920 או 1921, עם אשתו ההרה בובי מרים עליה השלום. זוג צעיר שנמלט מחיי העוני הקשים במזרח פולין של אחרי מלחמת העולם הראשונה. חובר לסבא רבא שהצליח לצאת מפולין לארצות-הברית לפני המלחמה.
אלא שה"גאלדענע מדינה" (מדינת הזהב - שבה מלקטים מטבעות זהב מהמרצפות, כפי שכינו אותה המהגרים של אז) לא הסבירה להם פנים. במשך שנים היה הסבא צריך לחפש עבודה חדשה כמעט כל יום שני. כי כשחזר למקום עבודתו אחרי שבת וחופשת יום ראשון, גילה כי שוב פוטר מכיוון שסירב לחלל שבת ולהגיע לעבודה. גם כשהעוני זעק מהקירות, כאשר הבית התמלא ילדים, חמישה נולדו לו בארה"ב, התעקש לדבוק בשמירת שבת. מקבל אותה כל שבוע מחדש באהבה. בוטח בריבון העולמים שיזמן לו את פרנסתו.
עד שלימים פתח מפעל לייצור סוודרים, כדי שלא יהיה תלוי באחרים. המפעל החל לשגשג, ודווקא אחרי שסירב בכל מחיר לספק סחורה בשבת לקניין של רשת כלבו גדולה, שהיה זקוק לה בדחיפות. "ראיתי את נאמנותך לעקרונות אמונתך", אמר נציג הרשת, כששב אל הסבא ביום שני, הגדיל את ההזמנה והפך לאחד מלקוחותיו המשמעותיים.
ויותר משזיידי שמר על השבת, שמרה השבת עליו. למעלה מ-99 אחוז מיותר מ-500 צאצאיו החיים כיום בארה"ב ובישראל הם שומרי שבת. כל ארבעת בניו למדו בישיבה. ערוץ חינוך נדיר ויעד ללעג בארצות-הברית של שנות ה-30, ה-40 וה-50 למאה הקודמת. כמו הרוב המכריע של צאצאיו. למעלה מ-150 מצאצאיו הבנים דורות רביעי, חמישי ושישי לזיידי מרדכי הם היום אברכי "כוללים", מגידי שיעור, תלמידי ישיבות ו"חדרים" בארצות-הברית ובארץ ישראל שאותה אהב כל כך.
זיידי מרדכי נמנה על המיעוט מבין המהגרים היהודים שהגיעו לארצות-הברית עד מלחמת העולם השנייה, שלא הסכימו להקריב את השבת על מזבח הכסף. הרוב המכריע של המהגרים לא עמד בניסיון הקשה, וויתר על השבת למען הפרנסה. בניו-יורק של הימים ההם, שהייתה גם אז הריכוז היהודי הגדול ביותר בארה"ב, גם אלו שזכרו לכאורה את מסורת בית אבא, היו מסיימים את תפילת מוסף בבוקר שבת ויוצאים, כשטליתותיהם מקופלות, למקומות עבודתם במפעלים ובחנויות.
החוק לא הגן עליהם. רק ב-1964 כשחוקק חוק זכויות האזרח האמריקאי, שאסר על אפליה דתית, נולדה הפרשנות בנושא "הסתגלות דתית בעבודה". בתי המשפט והרגולציה בארה״ב קבעו אז שהמעסיק צריך במקרים מסוימים לאפשר לעובדיו התאמות סבירות כמו אי-עבודה בשבת. עד אז במשך עשרות שנים ויתרו הרוב המכריע של המהגרים על השבת למען הפרנסה.
במבחן הזמן - המיעוט ניצח. מיעוט של "שומרי החותם". בשבת זאת מצדיעה להם ארה"ב הרשמית ומשלמת להם חוב. כשהיא מכפרת גם על העוולות הנוראות לעם היהודי לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה
במבחן הזמן - המיעוט ניצח. מיעוט של "שומרי החותם". בשבת זאת מצדיעה להם ארה"ב הרשמית ומשלמת להם חוב. כשהיא מכפרת גם על העוולות הנוראות לעם היהודי לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה. בנעילת שעריה. ובהימנעות מהפצצת מחנות המוות, שבמובילות בהן אושוויץ, כדי לתקוע את גלגלי הטבח.
במקום כבוד בביתנו שמורים כרכי הגמרא של זיידי מרדכי, שמצא את מותו לעת זקנתו, כשהחליק ביום גשום של חג הסוכות על מדרגה רטובה בדרכו לסוכה כדי ללמוד דף גמרא של בוקר.
אין לי ספק שלו רק יכול היה לפוגשם היה זיידי אומר לצאצאיו עד כמה הוא גאה בהם. החובקים את הגמרא באהבה ומתמידים להגות בה בכל לבבם. לו רק יכול היה לקום ולומר להם ולכולנו בקולו השקט והצנוע: היצמדות לשמירת שבת, ללימוד התורה בכל תנאי ובכל מצב, אינם עניין של כסף. להפך. הם דורשים מסירות של למעלה מן הכסף. והם יוצרים את "שומרי החותם". את שומרי המשכיות העם היהודי. והזמן יוכיח.
גוט שאבס אמריקה, שבת שלום ישראל.
