שנה וחצי חלפה מאז הוצאו צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג (ICC). במחול החדשות הישראלי כמעט ושכחנו מהם. אבל השבוע התבשרנו שבית הדין חוזר לחיינו. חמישה צווים נוספים, כך דווח, כבר בקנה.
אז, בנובמבר 24', ההשפעה ניכרה היטב. ישראל הועמדה ברשימה אחת עם לוב וסודן, והפכה לדמוקרטיה הראשונה שנגד ראשיה מרחפים צווי מעצר. כניסת ראש הממשלה לשטח מעל ל-120 מדינות נחסמה. תום עידן אורבן וחזרת הונגריה לבית הדין לאחרונה, סגרו בפניו את אירופה כולה. כעת, צווים נוספים עלולים לנבא השלכות קיצוניות אפילו יותר.
חשוב לומר: צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט הם חרפה משפטית. לא ניתן להעמיד בשורה אחת נבחרי ציבור בדמוקרטיה עם ארכי-מחבלים כסינוואר, דף והניה, שצווים מקבילים הוצאו גם נגדם. ובכלל, צריך להזדכות על היושרה המקצועית לטובת פולחן פוליטי, כדי לטעון שישראל דוגלת בפשעים נגד האנושות כמדיניות.
בית הדין, כידוע, כבר מזמן הפך כלי ניגוח בישראל. הבעיה היא שהוא כאן להישאר. הצבעה על הטיה אולי גורמת לנו להרגיש צודקים, אבל לא פותרת אותה. ובעיקר, היא לא פוטרת אותנו מעמידה על המשמעויות.
המעצרים החדשים
הקבינט המדיני-ביטחוני בישראל מונה שישה חברים לפי חוק. כל היתר הם בבחינת תוספת רשות. בין השמות שהעלו הדיווחים ביחס לצווי המעצר החדשים נמנים בן-גביר וסמוטריץ'. שניהם חברים באותה שישיית חובה, יחד עם שרי הביטחון, החוץ והמשפטים. במידה וצווים אכן יוצאו נגדם, התוצאה תהיה שלפחות חצי מליבת הקבינט הישראלי יעמוד בפני מעצר בינלאומי. מציאות כזו היא חלום רטוב מבחינת המחנה הפרו-פלסטיני. לא רק כי האפשרות לתייג את הממשלה כולה בפשעי מלחמה תהפוך פשוטה יותר. היכולת להכתים את כלל הציבור הישראלי תיעשה קלה יותר. צווי מעצר נוספים עלולים לכרסם בהבחנה הקיימת בין הציבור לממשלה, להרחיב את אפקט ההכפשה, ולפגוע גם בישראלי המצוי, שמעמדו הבינלאומי בנסיגה.
גדי עזרא צילום: אביגיל עוזיאבל מעבר לאפקט התודעתי, יש גם את הפרקטיקה שנוגעת לאותם השרים. המשטרה, שכפופה לשר לביטחון לאומי, יכולה לספק מקרה בוחן מעניין. חלק מעשייתה כולל גם עבודה מול האינטרפול, שחולק מידע עם ה-ICC בשגרה. לא בטוח שבאינטרפול כלל יסכימו לעסוק בצווים אפשריים כאלה, אבל עצם הכללת שר המשטרה בהם, מייצרת פוטנציאל מבוכה במקרה הטוב, ופגיעה ביחסים במקרה הפחות טוב.
גם בגזרה הכלכלית לא חסרות שאלות. שותף הסחר הגדול ביותר שלנו הוא האיחוד האירופי. אפילו יותר מארה"ב. אותה שותפות נשענת על "הסכם האסוציאציה" מ-95'. סעיף 2 להסכם מבסס את יחסי הצדדים "על כבוד לזכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים". זה חודשים שבאירופה מתנהלים ניסיונות לבטל את ההסכם, בין היתר על בסיס אותו סעיף. בה בעת, האיחוד הוא מתומכיו הגדולים של ה-ICC. כל מדינותיו חברות בבית הדין. בעולם בו שר האוצר הישראלי מבוקש על ידי טריבונל שהוא בבת עינו של האיחוד – צו מעצר הוא רוח במפרשי הקמפיין שמבקש לפגוע בכלכלת ישראל.
ה-ICC מזמן שכח את תפקידו. אבל הנזק שהוא מייצר והרדיפה שהוא מעודד, מחוללים אין ספור בעיות. חלק מהפתרון הוא להכיר בהן, לאמוד אותן מראש, ולתפור פתרונות בהתאם. זה לא מעיד על אימוץ גישה פסימית, רק על ראייה מפוכחת וצורך להיערך לפעולות הצד שמנגד.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.05.26
