בעוד נתניהו, ובעקבותיו הקואליציה כולה, מתנפצים שוב אל סלעי חוק הגיוס מסיבותיהם שלהם, הגיעה העת לחזור לכמה אמיתות יסוד. השמאל בישראל נוטה להזדעזע מההידרדרות המוסרית של העם היושב בציון, וביתר שאת מנטייתו לקהות חושים כלפי מוות בזמן מלחמה.
נניח לרגע את השיפוטיות בצד: אי אפשר להתעלם מהעובדה שאחד התהליכים הטבעיים שעוברות אומות בלחימה הוא קהות חושים מסוימת כלפי חיי האויב. אלא שתופעה טבעית לא פחות, שהקואליציה הנוכחית מגלה שוב ושוב, היא שבזמן מלחמה הציבור מאבד את סבלנותו ואת נכונותו להתחשב במי שעושים כל שביכולתם כדי להשתמט – אלו המסרבים לקחת חלק בהגנה המשותפת, אך תובעים ליהנות מהביטחון, מהשגשוג וממשאבי המדינה.
איש אינו טוען שמדובר בתופעות חיוביות כשלעצמן, אך הן בהחלט טבעיות. להפגין תדהמה עמוקה מכך שחברה במלחמה הופכת פחות חמלה כלפי מי שנלחם בה, ופחות סבלנית כלפי מי שמנסה לרכוב על גבה – זו היתממות במקרה הטוב. ובכל זאת, הטענה הקבועה חוזרת ונשמעת: "הרי אי אפשר באמת לגייס חרדים, ולכן העיסוק בסוגיה הוא פופוליזם טהור". כאן בדיוק המקום להגדיר את הבעיה מחדש.
השאלה איננה כמה צעירים חרדים אפשר להעלות על אוטובוסים לבקו"ם כבר מחר בבוקר, אם כי בהינתן הסנקציות הנכונות - גם זה יקרה מהר מהצפוי. השאלה, כמעט תמיד, היא מבנית. היא נוגעת לאופן שבו מעוצבים המנגנונים: האם המערכת בנויה כך שמי ששותף בקיום המדינה ובשימורה זוכה לחיבוק ולתמיכה מסיבית ממנה, בעוד מי שבוחר להתנתק מהשותפות, או גרוע מכך, לכפות שותפות חד-צדדית שבה אינו נותן דבר אך מקבל הכול – משלם על כך מחיר כבד?
קחו למשל את המודל השווייצרי. בשווייץ נהוג זה מכבר כי אזרח שאינו מתגייס משלם מס מיוחד, שנועד "לפצות" את המדינה על היעדר שירותו. בלי להיכנס לפרטי מנגנון המיסוי או לגובהו, ברור כי בישראל ראוי לאמץ היגיון דומה, ועדיף במוקדם
אין מדובר בדיבורים בעלמא. קחו למשל את המודל השווייצרי. בשווייץ נהוג זה מכבר כי אזרח שאינו מתגייס משלם מס מיוחד, שנועד "לפצות" את המדינה על היעדר שירותו. בלי להיכנס לפרטי מנגנון המיסוי או לגובהו, ברור כי בישראל ראוי לאמץ היגיון דומה, ועדיף במוקדם. האופציה השווייצרית מציבה עיקרון פשוט: מדינה חפצת חיים שנלחמת על קיומה זקוקה ללוחמים. נקודת המוצא מחייבת שירות לכל. מי שאינו מעוניין בכך, ייאלץ לשלם מכיסו סכום גבוה במיוחד, שכן להפניית עורף לשותפות הישראלית יש תג מחיר.
נדמיין הצעה פשוטה: יחוקק חוק שביטולו ידרוש רוב מיוחס (כדי שלא יבוטל תוך קדנציה) ובו ייקבע כי כל אזרח שבוחר שלא לשרת יידרש לשלם מס בסכום מצטבר של כ-200,000 שקלים עד גיל 30. הוא אמנם לא יפצה בכך על הנזק המבני שגרם והבעיות המוסריות בהפרדה בין דם לדם, אך הוא יתחיל להרגיש כיצד נראית מערכת שבה קיימת הלימה בין שותפות לבין זכויות. יתרה מזאת: אם קהילה מסוימת רואה ערך עליון בשימור קבוצת אנשים מחוץ למעגל השירות, תתכבד הקהילה, תפתח את כיסה או את כיס נדבניה, ותממן אותם בעצמה. זהו אינו פתרון מושלם, ואין בו שום אמירה כאילו כסף יכול להחליף דם. אך זוהי התחלה מצוינת כדי לבחון אם מי שמצהיר "נמות ולא נתגייס", מוכן גם לשלם מחיר כלכלי כבד כדי לעמוד במילתו.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.05.26
