סגנית מנהלת בית ספר, שניסתה להפריד במהלך ריב בין שני תלמידים, הוכתה וסבלה מקריסה נפשית. למרות זאת, הביטוח הלאומי סירב להכיר בה כנפגעת תאונת עבודה - עד שבית הדין לעבודה החליט אחרת.
האירוע התרחש לפני כשנתיים באחד מבתי הספר היסודיים בדרום הארץ. מריבה התפתחה בין שני תלמידים, והתלמיד המותקף ברח והסתתר בחדרה של סגנית המנהלת. היא ניסתה למנוע את כניסתו של התלמיד התוקף לחדרה, ובזמן הזה הוא תקף גם אותה בבעיטות ואגרופים וקילל אותה.
אנשי צוות נוספים שנכחו במקום ניסו לסייע ולהרגיע את התלמיד התוקף, ללא הצלחה. "התלמיד נאבק בסגנית וצרח שהוא רוצה להרוג את התלמיד שהסתתר בחדרה של הסגנית", תיארה אחת המחנכות בבית הספר. "הוא בעט ללא הפסקה בדלת חדרה, ובעט ודחף אותה. ניסינו לעזור לסגנית ובכוחות משותפים עזרנו לה להכניס את התלמיד לחדר צמוד".
כשהיא אוחזת את דלת הכניסה לחדרה ומנסה להדוף את התלמיד, היא הצליחה להתקשר לאימא שלו וביקשה ממנה להגיע בדחיפות לבית הספר. רק לאחר הגעת האם למקום, זו הצליחה להרגיע את בנה. סגנית המנהלת, בעלת ותק של מעל 20 שנה, החלה לסבול מלחצים בחזה, רעדה והחלה לבכות. היא פונתה למיון, שם עשו לה צנתור. בעקבות המקרה החלה אף לקבל טיפול רפואי מפסיכיאטר. זמן קצר לאחר מכן ביקשה מביטוח לאומי להכיר במקרה כתאונת עבודה, אך היא סורבה.
"אירועי אלימות עלולים להביא להתפרצויות של אוטם מוחי, לבבי ואף סוכרת"
"לא הוכח קיום אירוע תאונתי חריג שאירע תוך כדי ועקב העבודה, ואשר הביא לפגיעה הנפשית שהתפתחה", נכתב. היא נאלצה להגיש תביעה לבית הדין לענייני עבודה, באמצעות עו"ד אלישר פיינגרש, ממשרד מרקמן טומשין ושות'. לאחר התביעה, מצבה הוכר כתאונת עבודה. "אירועי אלימות עלולים להביא לפגיעה נפשית ואף להתפרצויות של מחלות כגון אוטם מוחי, לבבי ואף סוכרת", הסביר עו"ד פיינגרש. סגנית המנהלת תיארה כי לאחרונה נתקלה באירועי אלימות רבים, אך המקרה הזה היה השיא.
"לאחר עשרות שנים במערכת החינוך, שבהן ראיתי בשליחות שלי דרך חיים, לא האמנתי שדווקא הניסיון שלי להגן על תלמיד חסר ישע יוביל לסיום דרכי המקצועית", סיפרה ל-ynet ו"ידיעות אחרונות". "כשנכנסתי בין השניים כדי למנוע אסון, מצאתי את עצמי תחת מתקפה אלימה ואכזרית מצד תלמיד צעיר, שהפנה אליי זעם בלתי נתפס. המכות הפיזיות אמנם חלפו, אך הפגיעה הנפשית הותירה בי צלקות עמוקות שלא מאפשרות לי לחזור לכיתה. תחושת הביטחון שלי התרסקה לחלוטין, וההבנה שאין לי הגנה במקום שאמור להיות הכי בטוח, אילצה אותי בכאב לב עצום לעזוב את המקצוע ואת התלמידים שכל כך אהבתי".
