אחת לכמה שנים משודרת באחד מערוצי הטלוויזיה אותה כתבת מגזין אנתרופולוגית לעוסה על מצביעי הליכוד המאוכזבים. הכתב המעונב נוסע לעיירת הפיתוח התורנית, ניגש לאחד הפרלמנטים המקומיים ופותח את המיקרופון. "תמיד תמכתי בביבי", יאמר אחד, "אבל הפעם הוא הגזים". ואז, להפתעת הכתב, תוצאות הזלזול מתגלות בקלפי.
אף שלא מזמן שודרה כתבה בדיוק כזו, נדמה שבעת האחרונה מתרחש תהליך הפוך. מי שמזלזל באינטליגנציה של מצביעי הימין בכלל ומצביעי הליכוד בפרט, הם דווקא השרים המכהנים ופרשנים המזוהים עם המפלגה.
קחו למשל את שרת התחבורה מירי רגב. רק לאחרונה היא התנערה בשידור חי מסיסמת "הניצחון המוחלט", והצהירה שאף אחד לא באמת חשב לרגע שאפשר לפרק את חמאס. הריאות של לוחמי המילואים שלנו עדיין מלאות באבק של עזה, משפחות שלמות הקריבו את חייהן על מזבח ההבטחה הזו, אבל השרה הבכירה מסבירה לנו שעבדו עלינו. זו כבר לא פליטת פה, זו חשיפה של תפיסת עולם: הציפייה שהבייס הימני, שיצא להילחם וגיבה את הממשלה ברגעיה הקשים ביותר, יקבל את שינוי הנרטיב הזה בהכנעה ובלי לשאול שאלות.
או תראו את הקמפיין שמנהל הליכוד סביב חוק הגיוס. מצד אחד, מפעילים מכבש לחצים אגרסיבי נגד ה"מורדים" מתוך המפלגה, חברי כנסת כמו יולי אדלשטיין ודן אילוז. חברת הכנסת קטי שטרית, למשל, התראיינה השבוע ברדיו "קול ברמה" ודיקלמה את דף המסרים המאיים במדויק. היא הכריזה כי מי בליכוד שלא יצביע על חוק הגיוס ישלם מחיר כבד, ומי שיגרום לנפילת הממשלה ישלם בפריימריז.
אבל המציאות הפוליטית הרי ידועה לכל. הכנסת גם כך נמצאת במסלול של פיזור, ועם הדרישה הצפויה של נתניהו לשריונים נרחבים ברשימה, ברור לגמרי שחברי כנסת כמו אדלשטיין ואילוז כבר סומנו מראש. הם ייפלטו החוצה כך או אחרת כדרכה של פוליטיקה, ולכן האיום עליהם בהדחה הוא לא יותר מהצגה חלולה לתקשורת.
ההצגה הזו מגיעה לשיאה כשנזכרים ביואב גלנט. כדי להבין עד כמה המערכת מזלזלת בבוחר, צריך רק להקשיב להקלטות שנחשפו בחדשות 13, בהן מודה ראש הממשלה בחדרים סגורים בפני נציגים חרדים ששר הביטחון פוטר בעיצומה של מלחמה בדיוק כדי להסיר את המכשול מעל חוק הגיוס. המסר לבוחר הימני מהדהד: מול המצלמות מספרים לכם על ניהול מלחמה ושלמות המחנה, אבל מאחורי הקלעים מקריבים את שר הביטחון כדי להעביר חוק פטור מגיוס. בליכוד מניחים פשוט שהמצביע הימני מבועת כל כך מחזרת השמאל לשלטון, שהוא יבלע כל תרגיל פוליטי, שקוף ככל שיהיה.
במשך שנים התרגלנו להתגונן מפני ההתנשאות של התקשורת הממוסדת. אבל הגיע הזמן להודות באמת המרה: כרגע, מי שמתייחס למצביעי המחנה הלאומי כאל קהל שבוי, הם דווקא האנשים שיושבים בצמרת השלטון שלנו. פוליטיקה שמבוססת על הסתרת נתונים, הפחדות סרק וסיסמאות ריקות, היא פוליטיקה שמזלזלת בבוחרים שלה ומניחה שהם יקנו כל מה שימכרו להם. אבל מי שבונה על הפחד מחזרת השמאל כדי להכשיר כל זלזול, עלול לגלות בבחירות הקרובות שהבוחר הימני הרבה יותר חכם ממה שחושבים עליו. אזרחים חפצי חיים לא נשארים לנצח קהל שבוי.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.05.26
