הדיווחים בימים האחרונים על הסכם מתגבש בין ארצות הברית לאיראן צריכים להדליק נורה אדומה בירושלים. נכון, עדיין אין הסכם חתום, והמסרים שיוצאים מוושינגטון ומטהרן מלאים סתירות אבל הכיוון ברור: ארצות הברית מחפשת יציבות, איראן מחפשת הקלות, והמערב שוב מתפתה להאמין שאפשר לקנות שקט זמני מול משטר שבמשך עשרות שנים בנה אימפריית טרור אזורית. כישראלי, כאיש ציבור וכקצין מילואים, אני מוטרד בעיקר משני דברים: הראשון הוא לבנון. אסור שישראל תחזור לטעות הישנה של הכלה שקטה ושקט מדומה, חיזבאללה הוא איום קיצוני על תושבי הצפון והוא הזרוע הצבאית המרכזית של איראן במזרח התיכון. כל הסכם שלא מאפשר פירוק אמיתי של האיום מדרום לבנון הוא הסכם שמזמין את המלחמה הבאה.
בחודשים האחרונים שילמו אזרחי הצפון וחיילי צה"ל מחיר כבד בגלל רחפנים, טילים ואיומי טרור שנבנו במשך שנים תחת מטרייה איראנית. גם כעת חיזבאללה משדר מסר ברור שהוא לא מתכוון להתפרק מנשקו מרצון ולהיפך מחפש בכל יום להרוג מטובי בנינו.
ישראל לא יכולה להסכים למציאות שבה איראן מקבלת הקלות כלכליות וחמצן מדיני שיאפשר לחיזבאללה להשאר עם אלפי רקטות, כטב"מים ויכולות טרור על הגבול הצפוני שלנו. אחרי שבעה באוקטובר אסור יותר לחיות עם אשליות. איום שלא מושמד בזמן, מתפוצץ בסוף בפנים.
הדבר השני שמטריד אותי הוא המעמד של המערב בכלל וארצות הברית בפרט מול ציר הרשע. העולם מסתכל כרגע על וושינגטון ושואל שאלה פשוטה: האם אמריקה עדיין מסוגלת להוביל את המלחמה ברוע העולמי, או שהיא מחפשת רק דרך לצאת מהאירוע בשקט?
סין, רוסיה, חמאס, חיזבאללה והחות'ים בוחנים כל חולשה מערבית בזכוכית מגדלת. כשהמערב משדר עייפות ורצון להכיל, ציר הרשע מריח את זה מיד, זה לא נגמר במזרח התיכון, זה מקרין גם למוסקבה ולבייג'ינג.
ועדיין, לצד כל הדאגות, צריך להתאזר בסבלנות וענווה, ייתכן שגם כאן יש מהלך מתוחכם יותר ממה שנראה כרגע לעין. דונלד טראמפ כבר הוכיח בעבר שהוא יודע לנהל משא ומתן בצורה בלתי צפויה ולהשתמש בהצהרות פומביות כדי לבלבל את אויביו ולכן מוקדם לקבוע אם מדובר בוויתור אסטרטגי מסוכן או במהלך שנועד להפעיל לחץ נוסף על איראן.
ההיסטוריה מחייבת זהירות, העולם כבר ראה בעבר מנהיגים מערביים שניסו לקנות שקט מול משטרים קיצוניים באמצעות הסכמים והבטחות
ההיסטוריה מחייבת זהירות, העולם כבר ראה בעבר מנהיגים מערביים שניסו לקנות שקט מול משטרים קיצוניים באמצעות הסכמים והבטחות. הסכם מינכן ב-1938 שבו בריטניה וצרפת ויתרו לגרמניה הנאצית על חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, נמכר כהישג מדיני שימנע מלחמה עולמית אבל בפועל הוא הפך לסמל של חולשה מול הנאצים והתוצאה ידועה.
אני רוצה להאמין שטראמפ מבין את הלקח הזה, אם הוא רוצה להשאיר מורשת של מנהיג חזק ולא של מי שאפשר לציר הרשע להתחזק במשמרת שלו, הוא חייב לוודא שהפעם ההיסטוריה לא תחזור על עצמה. במזרח התיכון למדנו לצערנו על בשרנו, שחולשה לא מביאה שלום אלא את הטבח חלילה ואת המלחמה הבאה. אנחנו ברגעים היסטורים, בנחישות ובתבונה ננצח גם הפעם בעזרת השם.
