זה מתחיל בצילום של שדה שנראה כמו שדה תפוחי אדמה בחלקות של ניר עוז. ערוגות ירוקות שנמשכות עד האופק, ואז מצטרפים לתמונה אחת משותפת, שרצה עכשיו בכל ערוצי הטלוויזיה: פנחס ולרשטיין מעופרה, מי שהיה מזכ"ל ישע; גדי מוזס, שורד השבי מניר עוז; מאיה אוחנה מורנו ממושב שוקדה, אלמנתו של עמנואל מורנו; יונתן שימריז, אחיו של אלון שמריז שנהרג מאש כוחותינו בעזה, ממקימי ארגון קומו; ליאור שמחה יושב ראש התנועה הקיבוצית ושרה עברון מזכ"לית הקיבוץ הדתי מקיבוץ סעד שבעוטף עזה.
זוגות זוגות הם מצטרפים לתמונה משותפת, קצת כמו תיבת נוח במהדורה מודרנית, מתוקנת, שנושאת עימה בשורה ענקית כדי להודיע על איחוד דרמטי בין התנועה הקיבוצית (תק"צ) לתנועה הקיבוצית הדתית. מה שלא קרה כאן ב-78 השנים האחרונות, קורה היום. קורה ומביא עמו בשורה חדשה. מים צוננים על להט הוויכוח שמפלג את העם הזה בשנים האחרונות.
הרעיון נולד ביום כיפור 2024 בעין שמר, על רקע אחד העימותים היותר הקשים בציבור הישראלי סביב המאבק להשבת החטופים. ימים שותתי דם במדינת ישראל. זה נולד בעין שמר, והיוזמים היו עומר גבע, חבר הקיבוץ וניצן אבירם חבר קיבוץ מירב בגלבוע, קיבוץ דתי למי שלא מכיר.
תהליך חיבור מהסוג הזה בעיצומה של מלחמה, היה כמעט בלתי אפשרי. הקושי הגדול היה ביצירת הסכמה שתרוץ לאורך שנים, מעבר לחודש הקרוב, לשנה הקרובה, מעבר לקדנציה של כנסת, ויחבר בין 250 אלף איש, מ-300 קיבוצים. אחרי מאה שנים של פירוד, לא רק פיזי אלא רעיוני עמוק.
העבודה נמשכה קרוב לשנתיים, זה לא הלך חלק. זה חייב עבודה כמעט סזיפית, סנטימטר בכל יום, כאשר המלחמה בעזה הייתה אחד המחסומים שנתפסו כבלתי עבירים. הפסקת האש בעזה, ובעיקר שחרור אחרוני החטופים, למעשה שחררה את הפלונטר. מאבק נוסף התנהל סביב החשש שהקמת האיחוד תעלים את הזרמים השונים. תאיין את הייחוד של כל אחת מהתנועות. הפתרון נמצא ביצירת מנגנון שמאפשר מצד אחד ניהול משותף בתחומים שונים ומצד שני שמירה על עקרונות הליבה הרעיוניים של הזרמים השונים, עם הסכמה לחופש ביטוי שונה במרחב הפוליטי תוך שמירה על כבוד הדדי.
האיחוד הזה מגשר, בדרכו הנפלאה, על השסעים העמוקים בחברה הישראלית, או לפחות על חלק מהותי מאותם שסעים, שנבעו בעיקר בשנים האחרונות
וכך, בפברואר 2026 הושלם התהליך לאחר הצבעה שעברה במועצות שתי התנועות, והתקבלה ברוב עצום. 90 אחוזים בקיבוץ הדתי ו-85 אחוזים בתק"צ, שכולל, כמובן גם את הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר. האיחוד הזה מגשר, בדרכו הנפלאה, על השסעים העמוקים בחברה הישראלית, או לפחות על חלק מהותי מאותם שסעים, שנבעו בעיקר בשנים האחרונות. האיחוד אומר שאנחנו מחליטים לחיות כאן ביחד גם אם יש חילוקי דעות, ומה שמחבר הוא הדבר שמוביל אותנו קדימה. שציונות היא מילת המפתח, שכולנו רוצים לחיות במקום הזה, ושואפים להפוך את מדינת ישראל למקום טוב יותר.
האיחוד הזה לא משנה את סביבת האיומים שמרחפים מעל ראשינו, ולמרבה הכאב הוא גם לא יביא לניצחון המוחלט. אבל יש בו מסר ברור שגם אם הוא נשמע בלחישה, הוא מתגבר על רעשי הרקע הקשים. ואם הסביבה הפוליטית בישראל מתגמלת את חידוד השסע, האיחוד הזה מלמד שיש אלטרנטיבה. שאם זה לא יורד מלמעלה, זה יכול לעלות מלמטה, ויש בחברה האזרחית כוחות נפלאים, שבנחישות רבה עשויים להוביל לשינוי שהלוואי יפעפע ויזחל גם לתוך המערכת הפוליטית. יגעת ומצאת, תאמין.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.05.26
