"הפסקת אש" היא מונח מתעתע. מילון אבן שושן מגדיר אותה כ"הפוגה בפעולות הקרב". הגרסה הייעודית לתלמידי בתי הספר, מבית אותו מילון, הגדילה לפרט שמדובר ב"הפסקה בלחימה, ששני הצדדים מסכימים לה". מילוג, המילון העברי החופשי ברשת, בחר לבאר אותה כ"הפסקה מפעילות שמבצעים כנגד יריב או אויב". אף לא אחד מהתיאורים הללו משקף את המצב בצפון או בדרום. לא בעזה ולא בלבנון. גם פרשנות מצמצמת שמתעלמת מבניין כוח והתעצמות האויב, ומחשיבה "לחימה" כירי אקטיבי בלבד – לא תתפוס פה. האש ממשיכה בעזה. בלבנון, מאז הוכרזה "הפסקת האש", נהרגו כבר 11 מטובי בנינו.
ובכל זאת, ישראל הרשמית מספרת לעצמה שהיא ב”הפסקת אש”. גם הבית הלבן ומועצת השלום משלבים את אותו מינוח בהודעותיהם. שלשום גינה מזכיר המדינה האמריקאי את חיזבאללה על הפרת "הפסקת האש" בלבנון. כל זה קורה כשבשישי הקרוב יתכנסו שוב נציגי ישראל ולבנון לדון בהסדרי העתיד, כחלק, ובכן, מ"הפסקת האש" הנוכחית. בתחילת החודש שיתפה מועצת השלום ציוץ של תת-מזכ"ל האו"ם בנוגע ליעילות הארגון בזמן "הפסקת האש" בעזה.
ההיתפסות למינוחים כאן אינה תולדה של נרגנות משולבת בקפיצות לשונאית. למסגור המציאות בדרך מסוימת השפעה גדולה משנדמה. לא סתם נאמר שההוויה קובעת את התודעה. אמנם ברור לכל שהאש לא באמת פסקה, אבל כשברירת המחדל הטרמינולוגית היא "הפסקה", הירי על כוחותינו נתפס כחריג לכלל. וזה, בתורו, מעצב את תפיסת העולם, ואת השלכותיה, עלינו, בשטח.
כך למשל, פקידי ציבור עלולים לסבור שמציאת פתרונות לצפון המתרוקן או הדרום הנאבק אינה כה דחופה. אנחנו הרי בהפסקת אש, וצריך לראות מה ילד יום. מנהלי המו"מ במחלקת המדינה יכולים לקבוע דיונים במרווחים גדולים מהמתחייב, כי הדחיפות קיימת אך אינה בוערת. ציפיותיהם מישראל – בהתאם. ואכן, כיאה ל"הפסקת אש" בצפון, צה"ל במגננה ואינו תוקף. הכוחות סטטיים, וכבר שלושה שבועות שהדאחייה מקבלת חסינות. וגם הסיקור הבינלאומי לא ממהר להתמכר לכל חיכוך. כך יוצא שהרג חיילנו הוא "בסך הכל" סטייה מרגיעה שהוסכמה, לא מלחמה על מלא.
סאגת "הפסקת האש" בלבנון ועזה מחייבת עדכון של סל הכשירות הטרמינולוגי מול הנשיא. לא רק "לא", אלא גם "לא בדיוק"
בפברואר 22' הצהיר נתניהו שראש ממשלה "צריך להיות מסוגל להגיד מילה אחת לנשיא ארה"ב, והמילה היא 'לא'". זה נכון אבל לא לגמרי. משום שסאגת "הפסקת האש" בלבנון ועזה מחייבת עדכון של סל הכשירות הטרמינולוגי מול הנשיא. לא רק "לא", אלא גם "לא בדיוק". לאיש החזק בעולם צריך להבהיר שזו לא בדיוק הפוגה כפי שהוסכם. לא בדיוק שקט. לא בדיוק מצב בו כוחותינו יכולים לספוג מבלי להגיב. משום שישראל לא בדיוק בהפסקת אש. היא בהצתת אש. והמשמעות האופרטיבית היא שצריך לתת לצה"ל יותר גמישות ופחות מגבלות. במיוחד בצפון. לאפשר תגובה היכן שנדרש. לא כדי לחרחר מלחמה, אלא לשם ביטחון כוחותינו, ולמען ניהול תהליכים מדיניים ברגישות אך מעמדת כוח.
אך מעל לכל, ההשלכה הכואבת ביותר של הצמדות למינוחים שגויים נוגעת לאזרחים עצמם. כי כשהנאמר סותר את שקורה בפועל, נוצר דיסוננס קוגניטיבי. הראש שומע "הפסקת אש" אבל הלב יודע שזה לא נכון. התוצאה היא משבר אמון. רבות דובר במלחמה על חוסן. לא מספיק דובר על מדללי חוסן. שיקוף מעוות של המתרחש הוא מדלל כזה בדיוק.
