כדרקון.
נתניהו מתקשה לעצום עין/ באמריקה, מסתבר, הנשיא כפוי טובה/ את המלחמות שלו, או סופם, מתכנן בקפידה/ לפי המונדיאל, לפי חבית הדלק, לפי כמה הרפובליקנים מראים אהבה/ ומה עם הבחירות של ביבי? טראמפ לא יזרום על איזה "עם כדרקון" לצורך הממשלה הבאה?
בחלום.
הוא פוקח עיניים בבת אחת. מתנשם בכבדות. והלב, בום-בום-בום. מה זה היה הרגע?
זה היה חלום. היה שם, בחלום, את טראמפ. ואת בן גביר. הם היו באחוזה ההיא. מאר-א-לאגו. מיקרופונים מכל העולם. וטראמפ טופח לבן גביר על השכם. מתפאר בו.
"הוא לא כמו ביבי, שעושה כל מה שאני אומר לו", טראמפ נואם, "איתמר איז א טאף קוקי". והוא, נתניהו, מהקהל, כאילו היה איזה מוטי קסטל, מהנהן כזה עם הראש. ומחייך. מה יעשה?
"אתה שומע ביבי", טראמפ ממשיך, ועכשיו מחבק אליו את בן גביר. מחבק! "אתה תמנה אותו לראש ממשלה במקומך. הוא יודע לטפל בערבים. יש לך שבוע. אחרת אסגור לך את אמריקה. גם ככה אין לך לאן ללכת".
הנאום.
הוא מתרומם. לוקח את כוס המים שעל השידה. לוגם בזהירות. משתעל קלות. חוזר לשכב. שוב מתרומם. מסדר את הכרית. מניח ראש.
יאללה, איזה חלום מוזר.
מלמטה נשמעים רחשים. קולות צחוק והטלת קוביות. המאבטחים שוב משחקים שש בש. הוא מקנא בהם. איזה דאגות יש להם אלה? עבורו כל רבע שעה מולידה חזית. הוא פותח את היום למאבק. פוליטי, משפטי, בריאותי, צבאי. וככה מסיים אותו.
תנערו את המדינה לא תמצאו מישהו שנאבק יותר ממנו. בגלל זה מתים עליו. הוא הרי האיש שתמיד נשאר אחרון. שמגיח מעל כל ערמת גופות. ומתאר את הכאוס סביבו כניצחון. רק שסימני החזיתות ניכרים בו.
הוא משתעל שוב. אורות העיר שבחוץ, הבהובי הניאון, פנסי המכוניות החולפות מוקרנים על הווילון מולו, כמעין קולנוע של צלליות.
המדינה היפיפייה שלו ישנה. הוא נאנח. המדינה הזו לא מוקירה אותו. מתקטננת איתו.
דמותו של הרצוג עולה מול עיניו. מה אכפת לנשיא, הוא מתעצבן. אז יבקרו אותו לרגע. אבל ממנו זה יוריד עול. החנינה מוכיחה את חפותי, יוכל להבהיר לעם. והפרקליטות, והיועמ"שית. הנאום מאורגן לו יפה בראש.
צבוע.
מרחוק נשמעת יללת חיה. תן בטח. זה מזכיר לו את הצבועים הפוליטיים שמסתובבים בחוץ. הוא יכול להריח אותם. הם מזהים שהוא מבוגר. ולא בקו הבריאות. קריירה שלמה התמחה בלנצל את חולשות יריביו. הגיל של פרס. הגמגום של גנץ. הוא מחייך לעצמו כשהוא נזכר.
אבל עכשיו הוא יודע מה מחכה לו. אולי, מתגנבת מחשבה, עניין הכדורים של בנט יוכל לעבוד. צריך לפתח את זה. וגם לאיזנקוט נדרש להדביק משהו. ואת סרטון "הביביסט" לערב שבועות צריך להפוך לסדרה לימי חול. לטלנובלה. בבוקר הוא יתקשר לאוריך.
בחלון אורות זריחה. כתומים כאלה, הססנים. איך כבר בוקר? צפצוף רברס של משאית אשפה מחוץ לבלפור.
אחחח בלפור, הוא שוב נאנח. מתיישב לאיטו על המיטה. שרה לא תקבל את זה יפה. הוא חייב להישאר במעון הזה. כן, למרות. את הלמרות הזה הוא לא מעז לנסח.
נשיאים באים ונשיאים הולכים בוושינגטון, הוא עכשיו סוחב את עצמו לחדר האמבטיה. קלינטון, אובמה, ביידן, ועכשיו טראמפ הזה.
כולם חשבו שיחנכו אותי, הוא מביט במראה. נראה אותם מעבירים פה לילה.
