לפני חודש בדיוק נחת מסוק צה"לי בבית החולים רמב"ם בחיפה. הפצוע היה א', בן 26 מגוש עציון, איש מילואים של סיירת גולני. עוד כשהיה בשטח הבין א' שנפצע קשה מאוד. למרות זאת, כשחיילת צעירה מר"ם 2 ברמב"ם חייגה לאביו והצמידה את הטלפון לאוזנו, הוא אמר ללא היסוס לאביו: "אבא, מה קורה? נפצעתי ממטען אבל ממש בקטנה. אני בבית חולים. הכול טוב. מטפלים בי". מיד אחר כך הוכנס א' לראשון בסדרת ניתוחים שיעבור בשל פציעתו.
הלוחם א' בשיחת טלפון עם אביו בכניסה לבית החולים
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
לבית החולים רמב"ם מגיעים הפצועים הקשים מהמערכה בצפון. מי שמגיע לשם שומע מהפצועים, בני משפחותיהם ומהחיילים שמגיעים לבקרם על אימת הרחפנים, שזורעים אימה מהשמיים. הם מספרים על רעש ה"זמזום" המלחיץ והמפחיד, שמבשר על האיום המתקרב, על אמצעי המיגון שרק עכשיו מתחילים להגיע, ועל סיפורי הגבורה. אחד מהם הוא סיפורו של א'.
"זה קרה במתקפת רחפנים שאירעה ממש לפני חודש", מספר אביו, אלי, שצמוד לבנו מאז הפציעה, "הלוחמים מסיירת גולני, וביניהם בני, היו ליד הכפר קנטרה בלבנון. בשלב כלשהו התחילה מתקפת רחפנים. הם נכנסו למבנה וניסו לתפוס מחסה. תוך זמן קצר התפוצץ על המבנה רחפן אחד ומיד אחריו רחפן נוסף.
"אחרי 20 דקות בערך הם הבחינו שרחפן שלישי מגיע לעברם. כאן א' החליט לפעול. הוא הבין שחיזבאללה כנראה זיהה את הכוח והעריך שאם הרחפן ייכנס למבנה הוא יגרום לאבידות רבות, וקיווה שאם ייצא מהמבנה יהיה לו סיכוי טוב לפגוע ברחפן ולמנוע אסון. הוא יצא, פתח באש מנשקו האישי לעבר הרחפן, סיים מחסנית, אבל לא הצליח להוריד אותו מהאוויר. הוא כרע ברך כדי להחליף מחסנית, ואז הנורא מכל קרה - הרחפן פגע בו בצורה קשה מאוד".
א' נפגע מרסיס שפגע במרכז עמוד השדרה שלו. בדרכו לשם הוא פגע באחת הכליות, שהרופאים נאלצו לכרות. "יש גם צלע ויד שנפגעו קשה, ובנוסף רסיסים בכל גופו", מספר האב.
במשך 50 דקות קיבל א' טיפול בשטח לבנון, כולל מנות דם. לאחר מכן פונה לבית החולים ביחד עם חייל נוסף שנפצע באירוע באורח קל. "הוא עבר ארבעה ניתוחים ומתחיל שיקום בשיבא, שעומד להיות ארוך מאוד ולא פשוט. כרגע זה עדיין לא שיקום, אלא טיפול בכאב, וזה מורכב מאוד. כל בני המשפחה וחבריו הטובים נמצאים לידו כל הזמן ומנסים לסייע לו. החברים מהסיירת מספרים לנו פעם אחר פעם על מעשה הגבורה שלו. אנחנו שומרים כל העת על אופטימיות. זה ייקח זמן, אבל א' יעמוד על הרגליים", משתף האב.
אם יש מישהו שיוכל לעמוד באתגר זה כנראה א'. אביו איש מילואים פעיל. שני אחים שלו משרתים בדובדבן, אח נוסף בסיירת חרוב. בביקורים אצלו רואים בחור חזק מאוד, אינטליגנטי, שמבין את חומרת הפציעה שלו ועדיין מחייך ומדבר בעיקר על העבודה הקשה שהוא וחבריו מבצעים בגזרות שונות בלבנון.
למרות הגישה החיובית, לאביו יש גם ביקורת. "תראה כמה פצועים מגיעים לפה כמעט מדי יום כתוצאה מפגיעות רחפנים", הוא אומר, "זה אירוע שצפו אותו מזמן, אך לצערי במשך שנים לא עשו את העבודה, לא הכינו בזמן מענה לרחפנים, ועכשיו הכוחות בשטח מנסים לאלתר פתרונות. אני מאמין שפתרון יימצא, מבין שעובדים על זה, אבל חבל שזה לא קרה לפני שהבן שלי נפצע".
א' עבר השבוע לשיבא, אך ברמב"ם לא ישכחו אותו. דובר בית החולים, דוד רטנר, מספר: "אני 20 שנה ברמב"ם, ראיתי מחזות מרגשים כמו הקצין תומר בוהדנה שמחווה סימן 'וי' עם האצבעות במנחת המסוקים כשפונה לכאן במלחמת לבנון השנייה, ראיתי מראות של התרוממות רוח וראיתי מראות של שכול בלתי נתפס ושברון לב. אבל מה שראיתי בחדר ההלם כשא' הגיע – לא ראיתי מעולם: אלונקה ספוגת דם מובלת על ידי לוחמי 669, גבר צעיר פצוע קשה, ממש נלחם על חייו, ואז, בעוצמה נפשית בלתי נתפסת, מחזיק את הטלפון שמושיטה לו חיילת מר"ם 2 ואומר בקול שקט, מרגיע: 'אבא, נפצעתי בקטנה'. האיש הזה עם גוף קרוע, ברור לכולם שהוא סובל מכאבים נוראיים, אבל הכי חשוב לו שאביו לא ייבהל. אלה עשר שניות שלא אשכח כל החיים".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.05.26
