מערכת הביטחון הגיעה למשבר הרחפנים לא מוכנה, למרות שקיבלה מתנה יקרת ערך של הצצה אל העתיד לאורך שנות המלחמה באוקראינה, ולא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שבלימת ההתקדמות הרוסית במזרח אוקראינה נבעה מכניסת הרחפנים לזירה. המחיר ההדדי שגובים מאות אלפי הרחפנים משני הצדדים תקע את הצבאות, והרחפנים גובים מהם כמויות בלתי נתפסות של אבידות בנפש ובציוד. התוצאה היא מלחמת חפירות סטטית, שבה שם המשחק הוא מיגון של העמדות, כלי הרכב ואף של כבישים ארוכים המוקפים בעמודים ורשתות שמאפשרים תנועת כלי רכב. מי שמוציא את אפו מהרשתות מותקף מהר מאוד על ידי רחפן, ונסוג, והמלחמה הפכה להתשה הדדית הכוללת גם חיסול תשתיות בעורף, לפעמים אלפי קילומטרים מהחזית. פתרון לרחפני סיב אופטי אין, פרט למיגון, בתוספת הצלחות חלקיות מאוד של זיהוי מוקדם ופגיעה בהם. כלומר הביקורת כלפי מערכת הביטחון אינה על שלא מצאו מראש פתרון, אלא שלא היו לחיילים מראש ציוד ותרגולות התגוננות לבעיה בלתי פתירה שהייתה ידועה כבר שנים.
רחפנים וכטב"מים הם כלים אידיאליים של הצד החלש כלכלית וטכנולוגית. הם זולים, פשוטים, מיוצרים בכמויות, ושמים ללעג את כל המערכות היקרות של הצבאות המודרניים. אם חיל האוויר מיירט כטב"ם שעולה כמה עשרות אלפי דולרים באמצעות טיל אוויר-אוויר העולה מאות אלפי דולרים, הרי שזהו מתכון לפשיטת רגל. כך גם הרקטות הזולות והפשוטות המיורטות על ידי טיל כיפת ברזל יקר, ורחפנים העולים פרוטות וכמעט אינם מיורטים, אפילו לא במחירים חסרי פרופורציות.
כשמחבל קם בבוקר ומחליט לדקור יהודי כל מה שהוא צריך זה לקנות סכין בכמה שקלים ולצאת לדרך. זו תקיפה מדויקת לחלוטין, קטלנית ביותר וכמעט אינה ניתנת למניעה. הרחפן זהו הסכין הטכנולוגי. הוא עולה פרוטות, אפשר לקנות אותו בחלקים ברשת, סימולטור לאימונים עולה 100-70 שקל, ואפילו אין צורך להתקרב לקורבן כי המפעיל רואה אותו מקילומטרים.
לנו אין יתרון כלשהו מול רחפן סיב שמתקרב, פרט לנסות לזהות ולירות בו במטרים האחרונים של דרכו, מלאכה קשה בהרבה מזו של שוער כדורגל. הסכנה האסטרטגית היא הצטברות הצלחות טקטיות רבות של פגיעה בכוחותינו והקזת דם שבה לא נוכל לעמוד, עיין ערך הבריחה מלבנון בשנת 2000 שיצרה את תדמית "קורי העכביש", שעודדה את האויב, והובילה למחירים נוספים ששילמנו.
הטבח בעוטף העניק לנו תזכורת מרה מול מי ומה אנחנו מתמודדים, וכיצד נגמרת הבריחה מהטרור תמורת עוד קצת שקט, כמנהגנו בעשורים האחרונים. כלומר קניית כמה שנות שקט עכשיו מול חיזבאללה היא אפשרית רק תמורת חזרה לגבול הישן, תוך ידיעה ברורה שהוא מחדש את כל מערכת הטרור האדירה שלו, כשהפעם ימצאו את עצמם צה"ל ותושבי גבול הצפון גם מול עשרות אלפי רחפנים שבקלות יכולים לקפוץ לביקור דרך החלונות של הבתים ובתי הספר. כלומר הרחפנים הפכו לגורם שאינו מאפשר לסגת לגבול הישן, ומחייב אותנו לנהל מלחמת חורמה בחיזבאללה, שהוא כלי שנוסד על ידי איראן נגד ישראל והפך את האוכלוסייה השיעית בלבנון לשלוחה שלה.
אז מה עושים?
כשהענף חזק מדי כורתים את גזע העץ. כאשר אי-אפשר לנטרל את הרחפנים, הדרך הרצינית היחידה שנותרה להגן על הצפון היא התקדמות צפונה תוך סילוק חיזבאללה, והחרבת תשתיותיו כל עוד התקפותיו נמשכות. בניגוד לרוסיה, לנו יש את האפשרות לעשות את זה כי כלום לא מפריע לחיל האוויר בלבנון, ויכולות המודיעין והאש שלנו גדולות לאין שיעור משלהם, בהינתן שהמערכת הארטילרית האדירה שלהם כבר אינה קיימת ברובה, ולא ניתן לה לקום מחדש. כשיהיה ברור להם שזהו תהליך הולך ומתעצם באופן בלתי הפיך והם רק צוברים נזקים, הרמת ידיים שלהם היא רק עניין של זמן וסבלנות. זו דרך פעולה קשוחה, ומתקבל רושם קל שלא כל העולם ימחא לנו כפיים על כך, אבל החלופה היא התמונות של 7.10.
כל האויבים שלנו מכל הזירות בוחנים אותנו בימים אלה לגבי התגובה מול הרחפנים, כי הנשק החדש הזה מעניק להם אפשרויות עצומות. אז לטובת חסידי המדינה הפלסטינית, הנה האופציות הנפתחות בפניה בעידן הרחפנים. טווח הרחפן נגזר מאורכו של הסיב האופטי המשמש לשליטה על הכלי ולקבלת תמונת וידיאו של המטרה, ואורך סיב של כ-20 ק"מ כבר אינו חריג. להלן כמה טווחים מהקו הירוק למקומות מוכרים. כ-13 ק"מ לנתב"ג, 200 מטר לכפר-סבא, 7 ק"מ לרעננה, 20 ק"מ למרכז ת"א, 12 ק"מ לנתניה כמו גם לבסיס רמת דוד, 16 ק"מ לבסיס נבטים, 12 ק"מ לבאר-שבע וערד, כאשר מודיעין, חריש, ראש-העין וירושלים נוגעות בקו הירוק.
מנין יגיעו הרחפנים לשטח? בקנייה בחלקים מעלי אקספרס, ברכבת האווירית של הרחפנים הכבדים המגיעה מירדן וממצרים ("הגבול המערבי", כגרסת התעמולה של דובר צה"ל), וכן ממאות המשאיות המגיעות יום-יום לעזה ואינן נבדקות בגבול ירדן, כפי שהתפרסם לאחר הפיגוע שהיה במעבר. כלומר עזה מלאה כנראה כבר עתה ברחפנים, ויו"ש בדרך.
בועז העצני צילום: פורסטרייןשורה של מסקנות חייבת להיות מהמצב החדש שיצרו הרחפנים. שוב מתברר שהמפתח הוא שטח נקי מאויב, כלומר זו חייבת להיות קבורתה הסופית של הזיית המדינה הפלסטינית, סוף נוכחות חיזבאללה בדרום לבנון, וחיסול חמאס בעזה בהזדמנות הראשונה. הכנסת השב"כ לנושא הרחפנים התבצעה באיחור רב וחייבת להיות מתוגברת, וההתייחסות למבריחי הנשק חייבת להיות כאל נוח'בות.
הדבר שישפיע בעתיד הקרוב יותר מכל על רמת הסיכונים המאיימים על ביטחון ישראל בכלל, ובהקשר הרחפנים בפרט, הוא התגובה שלנו מול חיזבאללה ורחפניו. לקיחת שטחים בדרום לבנון, הצהרה ברורה שהשטח לא יושב לעולם, עמידה תקיפה על כך מול ההתנפלות העולמית הצפויה, אלו עשויים להרתיע ולהרגיע גזרות אחרות ולהוביל לחזרה של תושבי הצפון לבתיהם. מצד שני, חולשה בלבנון כפי שחווינו בשבועות האחרונים עלולה להדביק ולהדליק גזרות נוספות ולסלק סופית את תושבי הצפון דרומה, כי בסוף זה או אוכלוסיית חיזבאללה בדרום לבנון או יהודים בצפון ישראל.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.26
