הרחוב החרדי שוב סוער בעקבות חידוש מעצרי הצעירים שלא התייצבו בלשכת הגיוס והוצא נגדם צו מעצר. כל מעצר כזה מוליד הפגנות ליליות, הגעה לבתי קצינים בכירים וחסימות כבישים. בעוד שאין ולא צריך להיות ספק בנוגע לחובה לציית לחוק ולאכוף אותו, מותר גם להעלות לדיון שאלה חשובה במלאת שנתיים לפסיקת בג"ץ: מה התועלת? האם הפגנת המשילות העלתה את מספר המתגייסים? או שהביאה לתגובה הפוכה?
כראיה ניתן להציג ערב אחד בסוף דצמבר. מחוץ לכלא 10 התקבצו כמה עשרות תלמידים מישיבת "כיסא רחמים" יחד עם מפגינים מהפלגים הלוחמניים יותר, לאחר מעצרו של בחור מאותה הישיבה. "כיסא רחמים" לא ידועה בהתנגדותה הנחרצת לשירות צבאי. למעשה, בקרב הזרמים השונים בציבור החרדי היא נחשבת יחסית קרובה לציבור הציוני. בהלווייתו של ראש הישיבה, הרב מאזוז ז"ל, בלטו בקהל תלמידים ומקורבים של הרב, שהגיעו על מדים היישר מהמילואים וכן חובשי כיפות סרוגות לצד עוטי חליפות שחורות. לכן המעצר היה בדיוק מה שהיה צריך כדי לסחוף גם אותם לזרועות האגף המיליטנטי.
המהלך דומה בכל הזרמים: העצורים לא נרתעים ורצים להתגייס לגולני אלא מחובקים על ידי חבריהם וארגוני מחאה, שנושאים אותם על כפיים בעצרות תמיכה המוניות שנהנות מברכתם של גדולי הרבנים.
יובהר שוב: הפרת החוק מחייבת פעולות ענישה, אחרת אין משמעות לחוק ויש מקום גם לשיפוט מוסרי של תופעת חיבוק המשתמטים. מנגד, האינטרס הציבורי דורש שינוי מהותי בשטח ולא רק סגירת חשבון ומיצוי הדין.
המעצרים, בהקשר הזה, הם כלי עזר מצוין, אך אם המטרה היא הרחבת מעגלי המתגייסים, זהו צעד הרסני: בחור שנמצא בהתלבטות כיצד לנהוג, רואה את המעצרים, ונעשה קשוב יותר לנרטיב של "רדיפת עולם התורה". גם הרבה גורמים מקצועיים ולא פופוליסטים שעוסקים בסוגיה יאמרו לכם: בניגוד לסנקציות אחרות, המעצרים מהווים מכשול מרכזי בדרך לשינוי.
בצה"ל, ביודעין ובמכוון, לא נכנסים למרכזי הערים החרדיות. זאת לא בעיה של ג'י.פי.אס מקולקל, אלא הרצון להימנע מהתנגשות עם האוכלוסייה
לעומת זאת, דווקא סנקציות כלכליות מרתיעות את הפרט, וכך נוהגים גורמים פוליטיים שמנסים לקדם פתרון באמצעות חקיקה עקיפה, מתוך הבנה שזאת הדרך להקשות באמת על צעיר חרדי שירצה בעתיד להתפרנס, לרכוש דירה וגם לצאת מחו"ל. עד היום, סנקציות מהסוג הזה לא עוררו מהומות אך הורגשו היטב בכיס באופן שמשפיע יותר מאשר משבועיים בכלא צבאי.
בצה"ל מסבירים, בצדק, שהמעצרים הכרחיים: אם לא כדי לגייס את מי שנעצר אז להראות לכל מי שצריך – מהציבור המשרת ועד היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון - שהצווים הם לא מסמך ריק אלא מחייב, שכולל גם ענישה בצידו כלפי מי שלא הגיע ללשכת הגיוס. אולם גם כאן אופן האכיפה מעורר תמיהות קשות. בצה"ל, ביודעין ובמכוון, לא נכנסים למרכזי הערים החרדיות. זאת לא בעיה של ג'י.פי.אס מקולקל, אלא הרצון להימנע מהתנגשות עם האוכלוסייה. לכן פעולות ה"אכיפה" מתבצעות בדרום תל-אביב, ערי פריפריה או יישובים אחרים שהם ברובם לא חרדיים. כשהצבא פועל לפי מדרג שמזכיר את עולם השידוכים החרדי - עם חלוקה מדורגת של אזורים סוג א' וסוג ז' – לא רק שמדובר בכשל ערכי של אכיפה בררנית, אלא בשיעור צבאי שהחברה החרדית מקבלת בלי להתגייס: יש דרג ויש את כל השאר.
