האמירה של יאיר גולן על כך שאינו פוסל את החרדים וכי היחס לחוק הגיוס הוא פופוליסטי, שטפה את התקשורת הישראלית, אך היא אינה מפתיעה כלל את מי שעוסק בקידום רעיון "ברית המשרתים". גולן אף אמר דברים דומים מאוד באנגלית ל-Times of Israel לפני מספר חודשים.
וזה לא רק גולן. שמועות על פגישות דיסקרטיות בין איזנקוט לנציגי המפלגות החרדיות הן סוד גלוי. כל אלו מתכנסים לאמת שידועה לנו כבר מזמן: המנגנון החרדי הוא הרואין פוליטי. הוא מגה קבלן קולות, שכל פוליטיקאי מהזן הישן חולם לרתום לטובתו תמורת לא מעט כסף.
האירוע הזה אמנם לא מפתיע, אך הוא מאכזב, הרסני ומסוכן, ומוביל לתובנה אחת ברורה מאוד: המשך הניסיון לרתום שוב ושוב פעם את העסקנות החרדית הוא דרך ללא מוצא, שתוביל להתרסקות הן ברמה הכלכלית והן ברמה החברתית.
גם הטענה כי הצד השני ימכור הכל לחרדים ולכן הצד שלנו חייב לעשות את זה - הגיונית כמו לקדוח חור בספינה שלך כי יריבך רוצה לקדוח בעצמו.
כך או אחרת, השינוי יגיע. הוא יגיע אולי מאוחר מדי, אחרי שנתרסק, או אולי בדקה ה-90, אבל לא תהיה ברירה. לא מאמינים? תשאלו את הירושלמים או אנשי בית שמש הקרובים לביתכם.
מפץ פוליטי כזה נראה בלתי אפשרי עד שהוא קורה, וההיסטוריה מלמדת שכשהוא מגיע – המפה משתנה לחלוטין.
דוגמה מובהקת לכך היא ה"ברית הטמאה" שהחזיקה את המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית במשך כמעט מאה שנה. כדי לשמור על השלטון בוושינגטון, הממסד הדמוקרטי פיתח התמכרות קשה ל"דמוקרטים של הדרום", קבלני קולות אכזריים שסיפקו למפלגה גוש חוסם קבוע, תמורת מחיר מחריד: העלמת עין מוחלטת מהאפרטהייד הדרומי ומחוקי "ג'ים קרואו" שרמסו את השחורים.
במשך דורות, פוליטיקאים דמוקרטים מהמרכז והצפון סיפרו לעצמם שאין ברירה, שאי אפשר לנצח בלעדיהם ושזהו כורח פוליטי. אבל בשנות ה-60 הגיע רגע הגמילה והמפץ הגדול. כשהנשיא לינדון ג'ונסון חתם על חוק זכויות האזרח, הוא ידע בדיוק מה המחיר. הנשיא אמר אז שחתימתו "תמסור את הדרום לידי המפלגה הרפובליקנית למשך דור" – והוא צדק.
המפלגה הדמוקרטית איבדה את מעוז הקולות ההיסטורי שלה והתרסקה בטווח הקצר, אך הצעד ההיסטורי הזה הציל את ארצות הברית מכתם מוסרי ואזרחי וכונן פוליטיקה חדשה שאפשרה לה להתקדם הלאה.
כדי שהשינוי הזה יתרחש גם אצלנו, חייבים מפץ פוליטי גדול באותו קנה מידה. נדרש שינוי בתשתית הבסיסית ביותר של האופן שבו אנחנו מבינים פוליטיקה, וגמילה מוחלטת מההתמכרות להרואין הזה שנקרא "העסקנות החרדית". אבל מפץ גדול לא מתחיל מכך שכולם מסכימים עליו, מספיק קבוצה קטנה ונחושה שמסרבת לשחק לפי הכללים, וקבוצה כזו כבר קיימת היום, רק תנו לה לנצח.
