מכיוון שאני מלמד במכללת תל-חי, שבשנה הבאה תהפוך לאוניברסיטת קרית-שמונה - מהלך שאמור להניב שינוי עצום בצפון - אני נמצא בקרית שמונה פעמיים בשבוע. ליתר דיוק, כמעט פעמיים בשבוע, שכן גם בסמסטר הנוכחי, כמו בשנתיים הקודמות, הכיתות נאלצות לעבור ללמידה בזום כמעשה שבשגרה עקב המצב הביטחוני.
למבקר מן החוץ הצפון אכן מתעתע. משום שהאזור יפה כל-כך, במיוחד עכשיו, והאנשים נפלאים, נדמה לעיתים שאין מקום שליו יותר בארץ. למרבה הפרדוקס, גם זמן ההתרעה הקצר, שבכלל לא מאפשר להגיע למרחב מוגן, גורם לרבים פשוט להתעלם מרעשי הרחפנים ומנפילות הרקטות שנורות מדי פעם. כאילו אינן קיימות. זה, כאמור, תעתוע: המצב בצפון, שמשווע לשיקום, בלתי אפשרי ולא הוגן.
והבעיה היא שאת המצב אופפת תרמית גדולה, שנובעת מהאופן שבו הממשלה משווקת את המצב לציבור, אבל גם מהתגובה של כל יתר גורמי האופוזיציה. הממשלה משדרת לציבור שיש לה תוכנית צבאית, ובקרוב יהיה טוב יותר, ואנחנו רק ממתינים לאור ירוק מהאמריקאים כדי שצה"ל ישלים את המלאכה וימגר את חיזבאללה. והאמת שונה: את חיזבאללה אי אפשר להשמיד, אלא אם כן ישראל ערוכה למלחמה בת כמה שנים, שבמסגרתה צה"ל יגייס את כל מערך המילואים ויכבוש את לבנון כולה.
אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה ברור שהמשימה הזו בלתי אפשרית. ולכן ברור שהעניין ייגמר בעוד הפסקת אש. ואם כך, מה שאפשר לעשות הוא דווקא לנסות ולהקדים אותה, ולבסס מצב שבו חיזבאללה, שאכן ספג מכות, יהיה מורתע, ובינתיים ממשלת לבנון תחוזק כדי לנסות לדחוק ולצמצם את מקומו של חיזבאללה, תהליך שלבנון כבר התחייבה אליו. יותר מזה לא נוכל להשיג.
אך הבעיה לא נעוצה רק בהבטחות נתניהו. מכיוון שהמערכת הפוליטית טרודה בבחירות הקרובות, יתר המתמודדים מבקרים את נתניהו בקלישאות כמו "צריך להוריד בניינים בביירות עד שחיזבאללה יבין". אלא שככל שישראל תפגע בתשתיות של לבנון עצמה, כך היא גם תחליש את היכולת של ממשלת לבנון בעתיד לנטרל את חיזבאללה בעצמה. וכך אנחנו לכודים במצב שבו ביבי מבטיח הבטחות סרק והמנהיגים ששואפים להחליף אותו רק מעודדים אותו להעצים את הבטחות סרק. ומי שסובלים הם התושבים שממתינים לפיתרונות שווא.
ישראל זקוקה למנהיג שיאמר את האמת שאמר בן-גוריון לציבור לאחר מלחמת העצמאות: ניצחנו, עכשיו צריך לבנות את המדינה ולהמתין לסיבוב הבא. וכך אכן התפנתה ישראל, עם סיום מלחמת העצמאות ב-1949, לקידום מפעל קליטת העלייה ההמונית שעיצבה את המדינה לדורות הבאים.
האמת היא שישראל נמצאת במשבר מנהיגותי שגדול משאלת נתניהו. דרוש לנו מנהיג שימנה בכנות את ההישגים מאז 7 באוקטובר, ובמקביל יודה גם במה שלא ניתן להשיג בעת הזו. והאמת היא שרק חתירה להפסקת אש כבר עתה תאפשר לצבא לפתח אמצעים נגד רחפנים, ותעניק לצפון את השקט שתחתיו תשגשג אוניברסיטה חדשה וייפתחו מקומות עבודה חדשים. במצב הנוכחי ישראל קולעת עצמה למלחמה בלתי נגמרת, שאינה מתאימה למדינה ולחברה כמו ישראל, אלא אם בכוונתנו להיות אוקראינה של המזרח התיכון.
