לא חלפה דקה מרגע שפירסם בית המשפט העליון את פסק הדין המאשר את מינויו של רומן גופמן כראש המוסד, עד שפורסמה הודעתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. למרות שהתנגדה בחריפות למינוי, ואף סירבה להגן על ראש הממשלה בפני בג"ץ, היא הודיעה מיד שתכבד את ההחלטה השיפוטית.
מיארה צפויה לעבוד עם ראש המוסד הנכנס בעיקר בפורומים סודיים והודיעה שתסייע לו ככל הנדרש. כך גם הודיע ראש המוסד היוצא דדי ברנע, שגם הוא הביע התנגדות למינוי. למעשה כך אמורים לפעול בעלי תפקידים בשיטה ממלכתית, שיטה שאנחנו מאבדים את מרכזיותה מדי יום. גם אם נלחמים על עמדה מסוימת, במסגרת כללי המשחק המקובלים – בסופו של דבר בית המשפט העליון הוא הפוסק האחרון.
מיארה פירסמה את הודעתה שעות מעטות לאחר שנשאה נאום חוצב להבות על הפגיעה של הקואליציה ושל הממשלה ביסודות הערכיים הכי בסיסיים של המדינה. הם שוחקים את מסורת המשילות והממלכתיות, שנבנו נדבך על נדבך במשך 77 שנה וגם נבנו במסורת היהודית במשך אלפי שנים. 'דינא דמלכותא דינא' - טובת הממלכה קובעת, לא טובת המלך השלט באותה עת. בנאומה מיארה הביעה חשש משלב ב' של המהפכה המשפטית שיוביל לאנרכיה.
קיתונות של ביקורת
מיארה ספגה קיתונות של ביקורת בשל עמדתה הלא מתפשרת בפרשת גופמן. הטענה הראשית היתה שיש גבול ל"שלטון הפקידים", שומרי הסף, על פני שלטון הנבחרים, וכי החלטת ראש הממשלה נתניהו לבחור בגופמן לתפקיד מצויה בליבת סמכויות ראש הממשלה. ואולם מיארה לא ערערה על סמכות נתניהו, אלא חשבה שתפיסת תפקידה כשומרת הסף מספר אחת במדינה, אינה מניחה לה להתעלם משאלות ומראיות הנוגעות ליושרתו, יושרו ואמינותו של נושא תפקיד כה רם.
אחד מכובעיו המיוחדים של מי שעומד בראש המוסד הוא סוג של שר חוץ לעניינים חשאיים, הפועל מתחת לראדאר הרשמי. בעולם גלובלי, סופר טכנולוגי, המלווה גם על ידי מוסדות וטריבונלים בינלאומיים, ראש המוסד צריך להתנהל אמנם בתחבולות - אבל גם להיות נטול תחבולות בבואו לקבל אישורים, הנחיות או כשהוא מדווח לראש הממשלה ,לזרועות הבטחון, לוועדות החשאיות של הכנסת.
טובה צימוקיישראל ידעה כבר הסתבכויות בינלאומיות שמקורן בהחלטות בעייתיות של בכירי מערכת הבטחון (פרשת עסק הביש, קו 300, פולארד ועוד ועוד). כדי שהמדינה תישן בשקט צריכים להיות בטוחים שראש המוסד הוא אדם ישר, מהימן, גם אם הוא טועה.
לאור כל אלה, מיארה סברה שתחטא לתפקידה אם לא תדליק בפני בג"ץ נורות מהבהבות לגבי הספקות שהועלו לגבי אמינותו של גופמן. לשיטתה, כפי שהיא תופסת את תפקידה כשומרת סף, היא היתה חוטאת לתפקידה אלמלא עשתה זאת נוכח הראיות והעדויות שהוצגו. למרות דבריהם של תוקפיה, היא לא חשבה לקבוע לנתניהו את מי למנות כראש המוסד. אולם מבחינתה, בהעדר פיקוח אפקטיבי של אף אחד ממוסדות המדינה על המוסד ועל העומד בראשו, ובעיקר כשמדובר באיש אמונו של ראש הממשלה, הצפת הבעייתיות במינוי כבר השיגה מטרה חלקית. ההערכה היא שגם גופמן מבין שעיני התקשורת והציבור יבחנו את אמינותו. בג"ץ אומנם אישר את המינוי אבל גופמן כבר יידע להיזהר.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.06.26
