אובססיה היא אחת התכונות המזיקות והמסוכנות ביותר לתביעה הציבורית. במקום לייצג את שלטון החוק ולקדם את האינטרס הציבורי, פרקליטים אובססיביים מתנהלים כמו עורכי דין בריונים. כדי "לנצח" באולם הדיונים הם מוכנים ל"התאבד על המשימה", פועלים באופן דורסני ואגרסיבי ועושים שימוש לרעה בכוח משפטי, לעתים אף באמצעות עקיפת החוק. כשזה קורה, התביעה מאבדת לא רק את המקצועיות והיושרה שלה אלא גם את הלגיטימיות הציבורית.
למרבה הצער, התנהלות התביעה בפרשת מינוי רומן גופמן נופלת תחת הגדרה זו. היועמ"שית ובכיריה עשו הכל - אבל הכל - כדי למנוע מגופמן לקבל את המינוי. הם הגישו תצהיר בעייתי לבג"ץ; כתבו "סודי ביותר" על מסמך בלמ"ס; שלחו חוות דעת שפוסלת את גופמן ליו"ר הוועדה גרוניס אגב הסתרתה משאר חברי הוועדה באופן שפוגם בטוהר ההליך ואמרו לא אמת לגביה לשופטים בדיון. בנוסף הם המציאו "כלל משפטי שאיננו קיים במציאות" שלפיו דעת המיעוט של גרוניס גוברת על דעת הרוב משום נסיונו כשופט והוסיפו חומרים "חדשים" ו"סודיים" (מכתב ברנע) שבית המשפט עצמו קובע בפסק הדין שלא הבין את הרלבנטיות שלו לעתירה.
גם לאחר שקיבלו הערות ברורות מהשופטים בדיון הם המשיכו בהתנהלותם הנפסדת. בתגובתם להחלטת הוועדה המעודכנת הם העזו להטיל דופי אישי ללא בדל ראיה בתא"ל ג' (שלמעשה הואשם בעדות שקר ממניעים תועלתניים) והסכימו שהיו"ר גרוניס יגיש לבג"ץ עמדה פרטית מבלי שהתבקש וללא קבלת אישור (כפי שחשף ב"ידיעות אחרונות" נטעאל בנדל). זאת למרות שכשחברי הרוב בוועדה עשו כן (מאחר ולא היה להם ייצוג בבג"ץ) הם הרעישו עולמות ודרשו להוציא לאלתר את ההודעה מהתיק ולמנוע את התופעה המסוכנת של "ייצוג ללא היתר".
אפילו החומרים המעודכנים של הוועדה - שהביאו את בג"ץ לקבוע שאין ראיה שגופמן שיקר ושהאשמת ההפקרה עושה לו עוול - לא הביאו את היועמ"שית ובכיריה להרהור בצדקת עמדתם הקיצונית. במקום זאת הם עוד העזו להאשים את הרוב בוועדה ב"מגמתיות" והתחפרות בעמדתם. וכל זה, בל נשכח, נעשה כשתפקידם הוא להגן על החלטות הממשלה וההתייצבות נגד הממשלה אמורה להיות חריגה שבחריגים.
מילים אלו חושפות את ליבת האובססיה: אין חוק, אין ראיות, אין ספקות, אין שופטים - יש רק "האמת שלנו" שהיא לא פחות נכונה מפסיקת בג"ץ שאותה כמובן "אנו מכבדים"
מיד לאחר פסק הדין שבו שלושת השופטים (לרבות שופטת המיעוט דפנה ברק ארז) דחו את הפסילה הגורפת שביקשה היועמ"שית והבהירו שלפי הידוע עד כה לא נפל רבב בגופמן הגיעה הוכחה נוספת. היועמ"שית מיהרה לפרסם הצהרה שעמדתה שנדחתה ע"י בית המשפט "משקפת את האמת המקצועית שלנו על בסיס התשתית העובדתית". מילים אלו חושפות את ליבת האובססיה: אין חוק, אין ראיות, אין ספקות, אין שופטים - יש רק "האמת שלנו" שהיא לא פחות נכונה מפסיקת בג"ץ שאותה כמובן "אנו מכבדים". אף מילה על לקיחת אחריות, למידת פסק הדין והפקת לקחים בעתיד. כלום.
זה מדאיג משום שאובססיה היא פעולה בזבזנית מטבעה. החזרה העיקשת על אותה התנהלות הרסנית אוספת עוד ועוד נזקים. את מחירם הכבד ישלמו בעתיד לא רק הגופמנים הבאים אלא כולנו במטבעות האמון הציבורי במערכת אכיפת החוק, שהולכים ומתמעטים.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.06.26
