מי?
מי יחבוש לעמו חבלי ארץ עזובים / מי יסוכך על בניו ובנותיו מפני רחפנים / מי יחבר פוסט על פוסט טראומה של עם הנצח / עם ששלוש שנים הובטח לו לנצח / עם חבול, טרוט, מובל בשקרים / בין פילדלפי לבופור לטראמפ, בשבילים ללא מנהיגים.
מאלחשים.
מרבית הזמן האוחזים בהגה המדינה עסוקים בלנרמל.
מנרמלים מקצועי, תעשייתי, מנרמלים 24/7, עד שהעם, אנחנו, מאבדים את היכולת להבחין במה שלא תקין. כלומר כן, מבחינים, אבל מאבדים מהיכולת להתקומם.
ככה זה בעסקי הנרמול. מאלחשים לך את המנגנונים. מנתקים לך את המתג הפנימי של האזעקה. סביבך עולם מתמוטט, מציאות מעוותת, ואתה, כמו מישהו שההרדמה פעלה לו חצי, במעין השלמה; רואה איך עוקצים לך את הכליה, את המוסר, את יכולת השיפוט, ויכול רק למצמץ. "כן, ככה זה עובד פה", אומר לעצמך.
כבר כמעט שלוש שנים אנחנו במלחמה. מנורמל. בלי מספיק לוחמים. מנורמל. עם ממשלה שמתייצבת לצד משתמטים. מנורמל. עם חבלי ארץ מופקרים. מנורמל. בתוך חזית שנקראת הפסקת אש. מנורמל. עם נתניהו בראש המדינה. מנורמל. שמבטיח על הקרח ניצחון מוחלט על חשבון ילדי אחרים. מנורמל. לפעמים מבטיח בבוקר ונסוג אחרי שיחה עם טראמפ בערב. מנורמל.
קחו את נשיא ארה"ב. לא שיא היציבות, נכון, אבל אדם עם עקומת למידה ועקומת אגו, שלא ניתן לנרמל. נתניהו הבטיח לו ניצחון מוחלט באיראן ולא קיים. ועכשיו ראש הממשלה, כלומר אנחנו, ממודרים ממערכה שפתחנו בה. אלא אם כן מחשיבים את השיחה שבה נתניהו, כלומר אנחנו, ננזפנו וחוזלשנו.
סמל.
לימי הנרמול הללו יש סמל: יונתן אוריך. פעם על האשמות מהסוג שלו היית מוקע. היית נדון לקלון חברתי. אבל דווקא הוא, עולם הפוך, נמצא במקום המשפיע ביותר לחיינו. חיי את חייו בטוויטר. מצייץ דמעות על תנאי המעצר שלו. כאילו מדובר באסיר ציון. "ועוד לא התחלנו", מצהיר על הסרטון המפלג "אמא אני ביביסט". מצייץ רפש מהסוג הנמוך ביותר נגד איזנקוט. כלומר האיש שהאויב שילם לו מטיח עלבונות ברמטכ"ל ששילם ביקר מכל.זה לא רק עזות מצח. זו תחושת חסינות מקוממת מתוך האקווריום של ראש הממשלה. זו אצבע מזוהמת מכסף בעין של המדינה.
וזה יכול לקרות רק באטמוספירה שבה נתניהו, ומקהלת הפוליטיקאים סביבו, עושים עבודה טובה בלנרמל.
אימוג'י.
אז עניין הנרמול של אוריך נושא פירות. ברכות לעושים במלאכה. תנחומים לביטחון המדינה.
איך מנרמלים אירוע שבו ראש מדינה אחרת שוב מצייץ הפסקת אש בשמנו? איך מנרמלים את העובדה שאנחנו, הביטחון שלנו, זה האתנן של נתניהו לטראמפ, ושל טראמפ לאיראנים?
אבל איך מנרמלים אירוע שבו ראש מדינה אחרת שוב מצייץ הפסקת אש בשמנו? איך מנרמלים את העובדה שאנחנו, הביטחון שלנו, זה האתנן של נתניהו לטראמפ, ושל טראמפ לאיראנים? איך מנרמלים את העובדה שבציר המו"מ הנוכחי שבו אויבנו עומדים עיקשים, אנחנו החולייה החלשה שניתן לטפל בה בשיחת טלפון? איך מנרמלים את הדיווח שעניין הכלא של נתניהו הוא חלק משיחה מדינית הרת גורל? איך מנרמלים את זה שבימי נתניהו ערך הדם שלנו נהיה זול מחבית נפט, ושבפעם הבאה שנרצה להגן על עצמנו יש מצב שהודעת הביטול מאמריקה תגיע באימוג'י?
יש פה לא מעט לנרמל. דברים קשים לעיכול. ובאמת, לאחר הודעת טראמפ רבים זעמו. זה טו מאץ', גמרנו עם נתניהו, היו חלק מהתגובות.
מוזר. כל מה שעברנו עד היום לא הספיק. או שזה פשוט נורמל.
