נעה הרניק קמה ביום שני בבוקר למבול הודעות, בהן אחת ששלח אחיינה האהוב בווטסאפ – צילום מסך של הידיעה המכריזה "אחרי 26 שנה: צה"ל כבש את הבופור", ואליה צירף מילים ספורות: "עכשיו אני יכול לספר שאני פה, מבטיח שחשבתי עליכם המון". דודה נעה היא אחותו הקטנה של גוני הרניק, מפקד סיירת גולני שנפל בקרב על המוצב המפורסם ביותר בלבנון ב-6 ביוני 1982. היא הבת של רעיה הרניק, אמא של גוני, משוררת בחסד ומי שהקדישה את חייה למאבק נגד המלחמה הבלתי נגמרת ברצועת הביטחון בלבנון. מה עונה אחות שכולה לאחיין? "תשמור על עצמך! הלוואי שלא היה צריך לעשות את זה שוב ושוב".
שוב ושוב. אלו אולי המילים הממצות ביותר את המיתולוגיה הישראלית. שוב ושוב באותן הגזרות, באותו הבוץ, עם אותם הסמלים המשומשים, חיים באותה עלילה נטולת אופק.
כיבוש הבופור מחדש הפך השבוע לחגיגה תקשורתית: הודעות של דובר צה"ל, טקס חילופי מח"ט גולני התקיים במקום, שרים וחברי כנסת התפארו במבצר משל היה סלע קיומנו. ראש הממשלה נתניהו הרהיב בהצהרה שבה אמר: "הלילה הלוחמים הגיבורים שלנו כבשו את מוצב הבופור. הם הניפו שם בגאווה את דגל ישראל ודגל חטיבת גולני. אני מזכיר לכם שלפני 44 שנים המקום הזה היה סמל לקרב גבורה הרואי של לוחמינו, אבל גם סמל למחלוקת עמוקה בתוכנו. היום חזרנו לבופור אחרת. חזרנו מאוחדים, נחושים, חזקים מאי פעם".
ההתרפקות דווקא על הבופור לא ממש שיכנעה, אולי מלבד את כתב ערוץ 14. לו היה דחוף להתקשר לאחת ממובילות "ארבע אמהות", האם השכולה מנואלה דבירי, שבנה נפל במוצב כרכום ב-1998. "אנחנו חוזרים לבופור, ובגללך יצאנו מהבופור", האשים. "את חושבת שזו טעות שיצאנו משם לפני 20 שנה?"
ראש הממשלה, בניסיון לשקם את דעת הקהל בנוגע למערכה הצולעת בצפון, השתמש בבופור באופן נואש ליצירת גאווה לאומית. הוא לא ציין כי קרב הגבורה ההרואי בשנת 82' היה פתח ל-18 שנים של הסתבכות בבוץ לבנוני שגבה חיים של מאות לוחמים. גם ההכרזה שלפיה היום "הגענו לבופור אחרת" היא שקר: כל נושא, גם הפעוט ביותר, נמצא במחלוקת עמוקה בישראל. בוודאי שהימשכות המלחמה, אופן ניהולה ושליחת לוחמים אל רצועות ביטחון שתכליתן מוטלת בספק.
ההתרפקות דווקא על הבופור לא ממש שיכנעה, אולי מלבד את כתב ערוץ 14. לו היה דחוף להתקשר לאחת ממובילות "ארבע אמהות", האם השכולה מנואלה דבירי, שבנה נפל במוצב כרכום ב-1998. "אנחנו חוזרים לבופור, ובגללך יצאנו מהבופור", האשים. "את חושבת שזו טעות שיצאנו משם לפני 20 שנה?"
הסמליות היא חזות הכל
במלחמה הנוכחית הסמליות היא חזות הכל. במקום להתמודד עם אתגרי השעה, המציאות עטופה בנייר צלופן שפעם קוראים לו "הניצחון המוחלט" ופעם "מלחמת התקומה". כעת סמל לשכול וכישלון שב אל מרכז הבמה כדוגמה ומופת להתקפיות ושמירה על גבול הצפון.
המיתוג מחדש מוגבל. התבוססות הדמים בלבנון הותירה חותם בל יימחה בחברה ובתרבות הישראליות, כזה שקשה לטשטש. השם בופור מחסיר פעימה, לא מייצר רוממות רוח. "הר הקללה" היה שמה של כתבת המגזין האייקונית שכתב רון לשם ב"7 ימים" בשנת 2001. הכותרת שיקפה היטב את התוכן. תחושת חוסר תכלית ותלות גדולה של החיילים בהר שהפך למפלצת. סיפור שהפך לקולו של דור, דור לבנון. שנים ארוכות לקח לאותם לוחמים לעבד את מה שקרה להם באותה מלחמה ללא שם. הם זכו להוקרה רק לפני חמש שנים, אז הוחלט להעניק להם עיטור בעקבות מאבק ציבורי וְועדה מיוחדת שקמה.
הכתבה ההיא של לשם הפכה לרב המכר "אם יש גן עדן" ולסרט שובר הקופות "בופור". שלוש יצירות שהן יצירה אחת – כזו שהסכימה להביט בעיני החיילים שנדרשו לתחזק את רצועת הביטחון בלי לדעת איך ולמה.
סצנות אייקוניות רבות זכורות מהסרט, שאף היה מועמד לאוסקר. "גם הילדים שלך יהיו פה", אומר אושרי כהן, שמשחק את מפקד המוצב, לאוהד קנולר, שמשחק לוחם הנדסה. קנולר עצמו מתאר באותה סצנה איך דוד שלו נהרג מטרים משם ב-82' והנה הוא באותו המקום בדיוק בשנת 2000. והנה, בשנת 2026 האחיין של גוני הרניק ניצב על אותה אדמה ארורה בדיוק. הסצנה הזו איננה נבואה שהתגשמה, אלא הערכה מפוכחת שקיבלה ביטוי אמנותי. היו מי שחשבו בצה"ל לקרוא לכיבוש הבופור השבוע "מבצע גוני". טוב שנמלכו בדעתם.
בתוך מציאות של מלחמה סיזיפית, המיתולוגיה של החיים על החרב הופכת מוצקה מאי פעם. הלוא הרבה יותר קשה לרתום ציבור באמירת האמת המורכבת. ייתכן שכיבוש רכס הבופור הוא הכרח ביטחוני, שנדרש למען שלום חיילנו ויישובינו. אין ספק שהחיילים עושים את מלאכתם נאמנה. אבל זהו הישג טקטי, גם אם נדרש. זה הכל.
וגם: היום אנחנו במצב פריך ומורכב פי כמה מבשנות ה-80 העליזות. את רצועת הביטחון ההיא תפסו באופן כמעט מלא חיילי צד"ל לצד מיעוט של חיילי צה"ל, וגם היא גרמה לשחיקה חסרת תכלית ובריחה מלבנון ללא כל הסדר ראוי – בריחה שהובילה להתעצמות חיזבאללה. את רצועת הביטחון הנוכחית תופסים חיילי צה"ל בבלעדיות במקביל לעוד שלוש זירות פעילות ועם מחסור של כעשרת אלפים לוחמים. ישראל נלחמת עם יד אחת קשורה, מוגבלת על ידי ארצות הברית ולא מצליחה לרקום מהלך משמעותי מול ממשלת לבנון. אין גרם של רומנטיקה במוצב הכבוש, אין בדל של אופוריה בשיבה אל לבנון הארורה.
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
השיר "אבות ובנים" של אביתר בנאי פרט על נימי הנפש בכל מה שנוגע לקשר בין הורים לילדים. הוא הפך לשיר זיכרון ברגע אחד, עם צאת "בופור" לאקרנים. באחת הסצנות חייל עייף מנגן בשקט את השיר בתוך המוצב החשוך והמצלמה עוברת על פניהם של חבריו. הם מותשים, מפחדים, מתפרקים. זו נקודת תפנית שבה שיר הופך להמנון שלוכד רגע בזמן. כשהחברה מתפרקת והמלחמה שוחקת, נותר רק פולחן השכול חסר התוחלת. אבא בוכה על בן בוכה על אבא.
חן ארצי סרורצילום: קובי קואנקס ד"ר אורי סילבסטר, רופא של גדוד שקד בגבעתי, כתב ביום הולדתו שחל מיד לאחר שחרור החטופים פוסט מלא אופטימיות: "כולי תקווה שנקודה זו היא ראשית הצירים בריפוי לכולם. מקווה שנבואת הזעם מהמשפט 'מישהו שר את זה קודם' תתבדה, ואחרי מלחמה חסרת תקדים נשבור את מחזוריות המלחמות וניכנס לתקופה של שלום ופריחה ללא תאריך תפוגה. סוף-סוף יש אופטימיות לעתיד טוב יותר, ואין מתנה גדולה יותר לפתוח איתה את העשור".
אורי נפל ביום שני בדרום לבנון, והוא בן 30. החלל ה-15 שנהרג מאז הפסקת האש.
אבא בוכה על בן בוכה על אבא.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.06.26
