השבוע התחדדה אחת השאלות החשובות ביותר לעתידה של מדינת ישראל: מהו המחיר של תלות אסטרטגית, גם כאשר מדובר בידידה הגדולה והחשובה ביותר שלנו? אין ישראלי שלא מבין את חשיבותה של הברית עם ארצות הברית. הסיוע הביטחוני, שיתוף הפעולה המודיעיני, הגיבוי המדיני והקשר הערכי בין המדינות הם נכסים אסטרטגיים מהמעלה הראשונה. במזרח תיכון סוער ומסוכן, אין לישראל ידידה חשובה יותר, אבל דווקא משום כך חייבים לדעת להבחין בין ברית לבין תלות.
ההיסטוריה מלמדת שמדינות קטנות אינן יכולות להרשות לעצמן לוותר על שותפויות בינלאומיות, אך היא גם מלמדת שהן אינן יכולות להפקיד בידי אחרים את האחריות לגורלן. ישראל הוקמה בדיוק מתוך ההבנה הזאת. אחרי דורות שבהם יהודים היו תלויים בהחלטות של אחרים, קמה כאן מדינה שתפקידה לקבל בעצמה את ההכרעות הנוגעות לביטחונה ולעתידה. ידידים יכולים לסייע, לייעץ ולתמוך, אבל הם אינם אלה שנושאים בתוצאות אם ההחלטות מתבררות כשגויות.
בזמן שתושבי הצפון ממשיכים לחיות תחת איום, בזמן שחיילי צה"ל עדיין נפגעים מירי חיזבאללה, ובזמן שהארגון ממשיך לנסות לשחוק את תחושת הביטחון בגבול הצפון, נדמה שנוצר פער מדאיג בין ההצהרות לבין המציאות. שמענו הצהרות תקיפות על פגיעה קשה בתשתיות חיזבאללה ועל תגובה משמעותית בדאחייה בביירות, אבל ברגע האמת התברר שההחלטות לא נקבעות רק בירושלים.
זו לא ביקורת על ארצות הברית, אלא עלינו. מדינה ריבונית לא יכולה לאפשר מצב שבו אויביה מאמינים שהדרך לבלום פעולה ישראלית עוברת דרך וושינגטון. כאשר חיזבאללה, איראן וגורמים נוספים באזור מתרשמים שלחץ בינלאומי מסוגל לעצור את ישראל גם כשאזרחיה מותקפים, נוצר נזק מצטבר להרתעה, ולפעמים הנזק הזה גדול יותר מכל הישג טקטי בשדה הקרב.
כאשר חיזבאללה, איראן וגורמים נוספים מתרשמים שלחץ בינלאומי מסוגל לעצור את ישראל גם כשאזרחיה מותקפים, נוצר נזק מצטבר להרתעה
למען הסר ספק, אני לא מציע להתעמת עם וושינגטון חזיתית. ישראל זקוקה לארצות הברית וארצות הברית זקוקה לישראל. הברית הזו עמדה במבחנים קשים לאורך עשרות שנים והיא חיונית לביטחוננו הלאומי. אבל ידידות אמיתית מבוססת על שותפות ולא על תלות מוחלטת. חברות אמת מאפשרת גם מחלוקות ומאפשרת למדינה אחת לומר לשנייה: אנחנו מקשיבים לעצתכם, אנחנו מכבדים את עמדתכם, אבל האחריות לחיי אזרחינו מוטלת עלינו.
זו בדיוק הנקודה שבה ישראל חייבת להיות ברורה יותר. לא כל החלטה ביטחונית יכולה להיות כפופה ללחצים מדיניים ולא כל מהלך צבאי חייב לקבל אישור בינלאומי. המצב בצפון הוא בדיוק הרגע שבו מדינה נדרשת לקבל החלטות קשות משום שאין לה ברירה אחרת. אלה החיים של החיילים שלנו, החיים של התושבים שלנו, ולא חיי אף אחד זר אחר.
דוידי בן ציוןיש כאן גם מסר שחשוב לבעלי בריתנו. ישראל אינה מבקשת מאחרים להילחם את מלחמותיה. חיילינו הם שנמצאים בקווי המגע, משפחותינו הן שחיות תחת איום, ואזרחינו הם שנושאים בנטל הכלכלי והחברתי של המערכה המתמשכת.
האתגר הגדול של ישראל בשנים הקרובות לא יהיה רק לנצח את חיזבאללה, חמאס או איראן. אלא לשמר את הבריתות החיוניות שלנו בלי לאבד את העצמאות בקבלת ההחלטות, ולדעת להישען על ידידים בלי להפוך לתלויים בהם. בסופו של דבר, אזרחי ישראל שולחים את בניהם ובנותיהם להגן על המדינה. הם משלמים את מחיר המלחמה, האזעקות וחוסר הוודאות. לכן גם ההחלטות הנוגעות לביטחונם חייבות להתקבל בירושלים, מתוך אחריות לאומית, ולא בשום מקום אחר בעולם.
