בזמן שהממשלה מאשרת תקציבים שיביאו לפיתוח יישובי קו העימות בעוד מספר שנים, הילדים שגדלים באזור נאלצים לחיות עם חשש לחייהם בהווה. לאחר שמערכת החינוך ביישובים הושבתה במשך כשבועיים, בעקבות הסלמה ביטחונית נוספת, התלמידים המפוחדים חזרו אתמול (רביעי) לבתי הספר – רק כדי לרוץ שוב למקלטים בעקבות ירי של חיזבאללה.
מרים וקנין ובנה איתי בריאיון על המציאות בקריית שמונה
(צילום: אביהו שפירא)
אחד התלמידים שחזר לכיתה תחת ההבטחה כי בטוח כעת ללמוד שם כמו לכל ילד אחר בשאר הארץ הוא איתי וקנין, בן 11 מקריית שמונה. אך תוך שעות ספורות איתי הבין כי שוב שיקרו לו, כשבאמצע השיעור נשמעו אזעקות ברחבי העיר. עם הישמע ההתרעות, מרים, אמו של איתי, שלחה לו הודעה קולית בקול רועד וחנוק עם הבקשה "תהיה במקלט". בתגובה, שלח לה בנה הקלטה מצמררת: "אמא, אני בחיים. תיקחי אותי הביתה בבקשה - אין שום הפסקת אש".
היום, מרים כבר לא תשלח את בנה לבית הספר. כשבישר לה "אמא, אני בחיים", היא חשבה שהיא מאבדת את הכרתה: "זה מזעזע לשמוע דבר כזה מילד קטן. הוא בסך הכול בן 11", היא משתפת. למרות התחייבות ראש הממשלה ושר הביטחון כי כל תקיפה ליישובים הישראליים תיענה באש בביירות - המציאות בגבול הצפון נותרת בלתי אפשרית. האם ובנה כבר שוקלים לעזוב בסוף שנת הלימודים את העיר ולבחור בחיים אחרים. אלו שגילו במשך שנתיים של פינוי ממושך בתל אביב.
"היינו בחזרות למופע הסיום והופעלה האזעקה. כולם רצו למקלט והיה הרבה בלגן, היו כאלה שנפצעו תוך כדי הריצה", שחזר איתי בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "זה מאוד קשה. זה עדיין מפחיד אותי מה שקרה".
ההקלטות של מרים ואיתי: "רוצה הביתה, אין הפסקת אש"
המרחק בין ההצהרות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ - לפיהן כל הפרה של חיזבאללה תיענה בתגובה מוחצת בביירות - לבין הריצה הבלתי נגמרת של ילדים למקלטים בקריית שמונה, מעמיק את משבר האמון מול הממשלה. "איתי כבר לא מאמין לי ולכל המבוגרים כשאנחנו אומרים לו שיש הפסקת אש ואפשר לצאת", מספרת מרים. "הוא ילד נבון מאוד, הכנתי אותו במשך כל התקופה לבד למבחן גדול בחשבון והכול נפל לטמיון. כל הזמן הוא אמר לי שאני סתם מלמדת אותו ולא יהיה בית ספר. מאוד שמחתי כשהוא הלך לבית ספר למרות הדאגה - וזה מה שקרה".
"רה"מ צריך לבוא פעם אחת לצפון ולראות מה אנחנו עוברים. שירגיש ויראה, ואז יבין באיזה חיים אנחנו נמצאים. אולי אז הדעה שלו תשתנה כי בינתיים מה שאני חווה זה לא נורמלי. למה אני צריך לחוות את זה?"
כמחצית מתושבי קריית שמונה לא שבו אליה אחרי הפינוי הממושך, או עזבו אותה עם החזרה ללחימה בשאגת הארי. משפחת וקנין, כמו רבות נוספות, מחשבות כעת מסלול מחדש. "אל תרמו אותנו, אנחנו עייפים מזה", תוקפת מרים. "יש לנו תחושה מאוד קשה שמלווה אותנו כבר הרבה זמן. הרגשה שאנחנו לא שווים. לא רשמתי אותו לחטיבת הביניים כאן בעיר לקראת שנה הבאה כי אני מאוד מתלבטת אם להישאר או ללכת". היא מסבירה כי "רק העבודות מחזיקות אותנו כאן. אבל אנחנו יכולים למצוא עבודות ולהסתדר גם במקום אחר. התחושה היא שמרמים אותנו, שלא רואים אותנו. הפקירו אותנו. בנינו כאן בית מאוד יפה והשקענו במחשבה שנוכל לחיות פה בשלווה והכל התמוטט לנו מול העיניים".
עבור ילדי קו העימות, שגדלים ונדרשים זה שלוש שנים להתרגל לחיים בשדה קרב, המונחים המדיניים של "הסדרה" ו"שקט" נראים מנותקים לחלוטין. איתי עוד ילד, אבל הוא מנסה בכל כוחו להבין את חוסר האונים האסטרטגי. "אם זו הייתה הפסקת אש לא היו יורים עלינו וחיילים שלנו לא היו מתים", הוא מאשים. "זו לא הפסקת אש, ידעתי שהיא לא תהיה אמיתית. אני לא אחזור כבר לבית הספר. אני מפחד".
בהמשך היום ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להגיע לבקר באחד מיישובי גבול הצפון לאחר שבאיחור של שנים עברה ההחלטה הממשלתית לשיקום ופיתוח האזור. איתי היה שמח לפגוש אותו ולהסביר לו על מציאות החיים באזור. "ממשלת ישראל היא לא בניהול ביבי נתניהו אלא דונלד טראמפ", הוא מאבחן. "רה"מ צריך לבוא פעם אחת לצפון ולראות מה אנחנו עוברים. שירגיש ויראה, ואז יבין באיזה חיים אנחנו נמצאים. אולי אז הדעה שלו תשתנה כי בינתיים מה שאני חווה זה לא נורמלי. למה אני צריך לחוות את זה?", הוא כועס.
"שיטפל בצפון ויעשה משהו. אף פעם לא היה פה ביטחון. אני מתגעגע מאוד להיות ילד. אני מתגעגע לדברים שילד עושה ולא לרוץ כל הזמן למרחב מוגן. גם בהפסקת האש הקודמת ירו עלינו. זה היה צפוי. היינו מפונים בתל אביב ואחרי המלחמה חזרנו, ו'אכלנו אותה', כמו תמיד".
