בחסות המלחמה הארוכה, המצב הביטחוני, ובליץ החקיקה בכנסת, הצליח ראש הממשלה נתניהו להצניח כמעט מתחת לרדאר את מועמדותו של פרקליטו האישי ופרקליט משפחת נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו, לתפקיד מבקר המדינה. אם הייתם שואלים איש ימין או ליכודניק לפני כמה שנים אם תסריט הזוי כל כך יכול להתרחש במדינה דמוקרטית – הם היו פוצחים בצחוק גדול. אבל אלה לא ימים רגילים. אלה ימים רעים של ציניות ללא גבולות, תאוות שררה בלתי נשלטת ורצון לשבור כל מוסכמה זמן קצר לפני מערכת בחירות בישראל.
לא ייאמן, אבל יש כמה ח"כים בליכוד שאמרו בימים האחרונים שאינם יכולים להצביע למועמדו של נתניהו לתפקיד. הם לא רבים, אבל הם בהחלט יכלו להכריע את התוצאה. ח"כים שנותרה בהם מידה של צניעות ובושה. הם ליכודניקים, הם תומכים בנתניהו, אבל גם הם מבינים שיש גבול לכוח השלטון שמנהיג יכול להשתמש בו. אבל היתר איבדו את הבושה. ליכודניק גאה כתב באחת הקבוצות של הליכודניקים בנוסטלגיה: "לצלם את הפתק מאחורי הפרגוד? מנחם בגין אמר לנו שמאחורי הפרגוד כולנו בני חורין. מתברר שאצל נתניהו כולם עבדים".
לכאורה לשופט אלרון היה סיכוי גבוה יותר לנצח. במספר הקולות הוא עבר את עו"ד ראבילו בסיבוב הראשון. אבל אז החלה מסכת מאפיוזית של הפעלת לחץ, איומים ודרישה (גם אם לא רשמית) להוכיח את הנאמנות למנהיג העליון ופרקליטו. תמונות הח"כים עם הסלולורי ביד והסלפי בקלפי מדברות בעד עצמן. כל פרשנות אחרת מיותרת.
לראש הממשלה נתניהו היו בעבר שיקול דעת, הכרה בערך הממלכתיות ורצון לייצג ולהיות ראש ממשלה של כולם. נתניהו של הימים האלה נמצא בריצת אמוק נגד כל דבר, או נגד כל מי שיכול לאיים עליו. כל האמצעים כשרים; כל המהלכים לגיטימיים.
הבעיה היא שאיש לא האמין שעו"ד ראבילו הוא באמת המועמד של נתניהו לתפקיד. גם האופוזיציה לא לקחה את התרחיש הזה ברצינות. בליכוד אפילו חשבו שהוא מועמד קש כדי להריץ את שופט העליון בדימוס יוסף אלרון. שר המשפטים יריב לוין הרי המליץ עליו לתפקיד נשיא העליון תוך עקיפת מסורת הסניוריטי. אז לתפקיד המבקר הוא כבר לא טוב, מר לוין?
בחירת מבקר המדינה היא רק הפרומו להקמת ועדת חקירה פוליטית לטבח 7 באוקטובר. לנתניהו יש כנראה הרבה מה להסתיר אם הוא משקיע כל כך הרבה מאמצים ואנרגיה בסיכול והשמדת כל גופי הביקורת והפיקוח שיכולים לחרוץ את דינו האישי או גורלו הפוליטי. לעו"ד ראבילו יש שלוש אפשרויות לבצע את התפקיד: לטייח את עבודת הביקורת כשליחו של נתניהו; לסכל חקירות ודוחות כי הוא טבוע עד צוואר בניגודי עניינים; להתעלם מכל רעשי הרקע והביקורת ולהיות מבקר מדינה ענייני (הלוואי). אבל הוא כבר הוכתם, ולא בגלל האופוזיציה או התקשורת.
מבקר המדינה הוא אחד משומרי הסף של הציבור הישראלי. בחירתו של הפרקליט האישי לתפקיד המחייב היא יום שחור למוסד ביקורת המדינה. מילא נתניהו; עו"ד הגון היה אמור לדעת את זה.
