על גבעה צחיחה בדרום הר חברון, כמה מאות מטרים בלבד מהבתים עם הגגות האדומים של ההתנחלות והמושב הדתי כרמל, שוכן הכפר הבדואי אום אל-ח'יר. 37 משפחות, כ-300 תושבים, רובם בני חמולת אל-הד'אלין, חיים במקום זה עשרות שנים. אלא שלאחרונה, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, הם מספרים כי המציאות סביבם משתנה לרעה והם חוששים שהכפר כולו יימחק מהמפה.
מסאפר יטא הוא מקבץ של 19 כפרים וקהילות פלסטיניות בדרום הר חברון, שחלקים נרחבים ממנו מצויים בתוך שטח אש 918. האזור נמצא בשטח C, הנתון לשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. לאחר מאבק משפטי שנמשך יותר משני עשורים, בג״ץ דחה ב-2022 את עתירות התושבים נגד פינוים. "כל כמה חודשים אנחנו מתעוררים ורואים עוד קרוואן, עוד גדר, עוד דגלים", אומר ח'ליל אל-הד'אלין, ראש מועצת הכפר. "המקום שהיה שטח פתוח הופך לשכונה חדשה של מתנחלים, ואנחנו נדחקים עוד ועוד ויחד עם זה האלימות נגדנו מתגברת".
עבור ח'ליל הסכסוך אינו רק עניין של קרקעות, צווי הריסה או מאחזים חדשים; הוא נושא עימו גם כאב אישי. אחיו, עודה אל-הד'אלין, נהרג ביולי האחרון מירי של מתנחל בתקרית שתועדה במצלמות ועוררה הדים בארץ ובעולם. בכפר מספרים כי המקרה טילטל את הקהילה כולה והעמיק את תחושת חוסר הביטחון בקרב התושבים.
"כשאחי נהרג, כולם הבינו שאף אחד כבר לא מוגן", אומר ח'ליל. לדבריו, למרות הפרסומים וההצהרות שנשמעו לאחר האירוע על כוונה למצות את הדין עם החשוד, עד היום לא הוגש כתב אישום. "בינתיים מי שהרג את אחי ממשיך לגור כאן מסביבנו. מבחינת התושבים, זו תזכורת יומיומית למה שקרה ולתחושה שאין מי שיגן עליהם".
בשטח הוקמו מספר מאחזים חדשים בסמוך לבתי הכפר. חלקם, נמצאים במרחק של עשרות מטרים בלבד מבתי המשפחות ומדירי הצאן. התושבים מספרים כי לצד הבנייה החדשה גברו גם החיכוכים עם מתנחלים, הכוללים כניסות לשטחי הכפר, הצבת גדרות ודגלים, רעש בשעות הלילה ותחושת איום מתמשכת. באום אל-ח'יר טוענים כי האלימות אינה מסתכמת בעימותים נקודתיים. לדבריהם, נוכחותם של מתנחלים חמושים סמוך לבתים הפכה לחלק משגרת החיים. "יש ילדים שמפחדים ללכת לבד, נשים שמחכות שעות כדי לצאת מהבית או להגיע לשירותים בגלל נוכחות של צעירים מתנחלים ליד החצרות", מספרת תושבת הכפר אום סיוואר. "אנחנו חיים בתחושה שאין לנו פרטיות ואין לנו ביטחון".
אום סיוואר ישבה עם בתה בת ה-6 סיוואר וניכר שעל מצחה יש צלקת גדולה וטרייה. "הביאו לי אותה כשהיא כולה דם, כי מתנחל דרס אותה ביציאה מהכפר", היא משחזרת. "הפנים שלה היו מלאות פציעות והיא לא הגיבה. פחדתי לאבד אותה". הילדה פונתה לקבלת טיפול רפואי, ומאז החלימה פיזית, אך האם מספרת כי הפחד עדיין מלווה אותה: "מאז היא לא אותה ילדה. כל רעש קטן או רכב שמתקרב - מחזירים אותה לאותו רגע".
לטענת התושבים, פניות למשטרה אינן מובילות בדרך כלל לשינוי משמעותי. "אנחנו מתקשרים, מגישים תלונות, אבל בשטח שום דבר לא משתנה", אומר אחד התושבים. אך האיום הגדול ביותר מבחינת תושבי אום אל-ח'יר אינו המאחזים החדשים, אלא צווי ההריסה. רוב מבני הכפר הוקמו ללא היתרי בנייה ישראליים: היתרים שכמעט בלתי אפשרי לקבל בשטח C - לטענת ארגוני זכויות אדם.
בשל כך, חלק גדול מהבתים, מבני הציבור ומתקני התשתית בכפר מוגדרים על ידי הרשויות הישראליות כבלתי חוקיים. בחודשים האחרונים קיבלו התושבים שורה של צווי הריסה, חלקם למבני מגורים וחלקם למבנים קהילתיים המשמשים לפעילות חינוכית וחברתית. "הם אומרים שאנחנו לא חוקיים", אומר אחמד אל-האדלין. "אבל אנחנו חיים כאן עשרות שנים. אם אנחנו לא חוקיים, איך זה שמצד אחד מכירים בבעלות שלנו על הקרקע במסמכים ישנים, ומצד שני מאיימים להרוס את כל הכפר?".
הפרנסה העיקרית של תושבי אום אל-ח'יר מבוססת על גידול צאן וחקלאות. אלא שהם מספרים כי גישתם לחלק משטחי המרעה והחקלאות מוגבלת, וכי חלקות זיתים, כרמים וגידולים חקלאיים נותרו ללא טיפול וקטיף. "יש עצים שאנחנו לא מצליחים להגיע אליהם כבר שנים", מספר אחד החקלאים. "היבול נרקב בשטח". גם סוגיית המים והחשמל ממשיכה להעסיק את התושבים. בעוד ההתנחלות הסמוכה מחוברת לתשתיות מלאות, בכפר עדיין מסתמכים על פתרונות חלקיים ומוגבלים.
הסיפור של אום אל-ח'יר הפך בשנים האחרונות לאחד הסמלים הבולטים של המאבק על הקרקע בדרום הר חברון. בין בתי הפח, דירי הצאן והקרוואנים החדשים, חיים תושבי הכפר בתחושה שהעתיד שלהם אינו ברור. "אנחנו לא מבקשים הרבה", אומר ח'ליל. "רק להישאר על האדמה שלנו ולחיות בכבוד. אבל כל יום אנחנו מרגישים שהמקום שלנו הולך ומצטמצם". אבו-תייסיר מסכם: "נולדתי כאן - ומכאן אני הולך לקבר ולא לשום מקום אחר".
