ראש הממשלה בנימין נתניהו לא עייף מהתמרונים להרחקת מועד הבחירות, כאילו שעוד שבועיים או שלושה לתוך הסתיו ישכיחו מאיתנו את האחריות שלו ושל ממשלת הנפל והחורבן שבראשותו לשואת העוטף ולמלחמה הארוכה בתולדותינו.
בתוך כך אנחנו נתונים שוב לבליץ חוקים לטובת נאמניו החרדים, שהעלו לדרגת אמנות את ריסוק אמות המוסר וסחיטת הקופה הציבורית. הפעם הם דורשים אתנן פוליטי בתמורה לתמיכה בעיוות לוח השנה אליבא דנתניהו.
ראשון לבליץ: "חוק יסוד לימוד תורה" שמבקש להגדיר לימוד תורה כך שייחשב כשירות משמעותי, ולהשוות את זכויות הלומדים לאלו המשרתים בכוחות הביטחון. אם יעבור החוק הנקלה הזה, הוא יהווה את מסלול ההמראה לפטור עבור מי שהשתמטותם אומנותם. זהו חוק שלא רק מרתיח את הדם, אלא גם קובע סופית שיש דם יהודי ששווה יותר, ובתוך כך עושה שימוש ציני בחוק יסוד במטרה להגדיר אי-שוויון אזרחי כערך חוקתי. האירוניה מודיעה שהיא הלכה להתאבד.
השני הוא "חוק המעונות", שכזכור נועד במקור לעודד הורים צעירים בעלי הכנסה נמוכה לצאת לעבודה וללימודים. בעקבות פסיקת בג"ץ משנת 2025 נקבע שהמדינה לא תיתן הטבות אלה לעריקים מצה"ל. עכשיו באים החרדים, ובנוסח החדש שעבר בטרומית והגיע לקריאה ראשונה דורשים להוציא מהמשוואה את האב ולהסתמך בקבלת ההטבה רק על תעסוקת האם. דרישה זו מכניסה לכולנו ולבג"ץ אצבע לעין בקביעתה שמי שמראש לא תורמים לכלכלת המשפחה והמדינה, וגם לא לביטחון המדינה, מקבלים גושפנקה לבטלנותם ולנצלנותם, כך שלא יהוו יותר אבן נגף שמונעת סבסוד מעונות יום מילדיהם. ואם זה לא מספיק, אז דעו נא גברים חרדים שצעד זה מפקיר לא רק את אחיכם בחזית, אלא גם את נשותיכם בעורף, שכן רוב מוחץ שלהן נושא בגפו את פרנסת המשפחות מרובות הילדים, בעוד אתם מתפננים באוהלה של תורה.
והחוק הנוסף – "חוק הכשרות", שמאיים לטרוף את הרפורמה של ממשלת השינוי, וכעת מבקש להשיב לרבנות הראשית את האפוטרופסות המוחלטת על מתן כשרות - לא מתוך דאגה למידת ההקפדה על מאכל גדי בחלב אמו, אלא מתוך תאוות ג'ובים שלא יודעת שובע. וכך בעוד עוד אלפי משגיחי כשרות דנדשים ימלאו את השורות, יהיו אלה בעלי מסעדות, ברים, בתי קפה, אולמות אירועים, בתי מלון וכו', שייאלצו לבלוע חתיכת הוצאה וכמובן ישיתו אותה על הציבור, שגם כך כבר חושב הרבה לפני שיוצא לקפה ועוגה או ארוחת בוקר בחוץ.
אנחנו עדים לשלטון קניבלי של ממשלה אוכלת אזרחיה, שמקימה הלכה למעשה את חזונו האפוקליפטי של ישעיהו ליבוביץ באשר לעתידנו המשותף. מדינה יהודית ודמוקרטית שהופכת לנגד עינינו למדינה מושחתת מהיסוד, שמנהיגיה מעלים את אי-השוויון מדרגת הסדר פוליטי לדרגת עיקרון חוקתי, בשם טובתם האישית ועל גב מי שלוחמים ונהרגים יום-יום בעזה ובלבנון. מדינה אוכלת משרתיה ומפרנסיה, שמשתמטיה מוצצי העטינים מקבלים עוד ועוד הטבות והקלות וג'ובים וכסף על גב ההורים השכולים, האלמנות והיתומים. ארץ שבטים ומגזרים זבת חורבן והפקרה, שמאבדת את עתידה תחת הנהגתו הכאוטית של מי שעושה ככל העולה על רוחו, כל הדרך למה שכבר כמעט אפשר להגדיר כשלטון יחיד.
