הרתעה אינה רק תוצאה של עוצמה. היא גם תולדה של עצמאות. של חופש הפעולה ליזום. של חירות התגובה. של ריבונות. בשנתיים וחצי האחרונות ישראל מפעילה עוצמה אדירה. היא מנהלת מערכה רב-זירתית ורב-מימדית בהיקפים שטרם הכרנו. עשרות אלפי מחבלים חוסלו. תשתיות אויב הושמדו. שטחים נכבשו. ועדיין, מבקשי רעתנו אינם מורתעים. הם לא משותקים מפנינו. הם ממשיכים "לטפטף" ירי כשאפשר. ואלו שלא, בונים בינתיים את כוחם. העובדה שמדובר במקדשי מוות רדיקליים היא הסבר אחד לכך, אבל לא בלבדי. יש פה משהו נוסף. אויבינו רואים את המציאות, וחושבים שישראל מוגבלת בהחלטותיה מעבר לרגיל.
שנתיים וחצי למלחמה, אויבנו מניחים שתזמון ומידת הפעולה הישראלית אינם פועל יוצא של החלטה עצמונית אלא של מרחב תמרון פטרוני. הם סבורים שגם כשאינה "מכילה", ישראל קיבלה היתר, להבדיל מעמדה על שלה. הם מסיקים שמתג ההפעלה שלה אינו בירושלים אלא בוושינגטון. הם יודעים שבמלחמה, מה שמאיים הוא לא הרובה אלא מי שיורה בו. ובמשוואה שלהם, ישראל אינה נתפסת כמדינה עם האצבע על ההדק, אלא כנשק עצמו. לכן הם מספרים לעצמם שעליהם לחשוש ממי שבבית הלבן, ולא בקריה. הם לא תופסים את ישראל כאחראית לגורלה. הם זוכרים שהיא חוגגת עצמאות כל מאי ואייר, אך לא באמת מאמינים שהיא חופשיה בארצה.
בוחן המציאות מספק להם הצדקות מדאיגות להאמין בכך. באיראן, האייתוללות ראו שביוני 25', להק מטוסים ישראלי נעצר בדרכו אליהם באמצעות ציוץ. שלשום הם קראו בתקשורת שלפי טראמפ, "אני קובע הכל, לא נתניהו. לא תהיה לו ברירה אלא לקבל את העסקה עם איראן." בעזה, חמאס הבחין שישראל אישררה את אמנת מועצת השלום. כבר אז הם ידעו שבגוף המבצע שלה נמצאת מממנת הטבח, קטאר. ואכן, זמן קצר אח"כ כבר החל סיוע הומניטארי לזרום בכמויות עצומות, הישר לארגון הטרור. ובלבנון, בחיזבאללה מבינים שלישראל אין חופש פעולה מלא. חיילים נהרגים בזמן "הפסקת אש", כשהתגובה, שוב, מוגבלת.
חשוב להבין שלא מדובר בבאג אלא בפיצ'ר. יחסים מדיניים, גם בין שותפים, לעד יהיו מורכבים. הם תמיד יכילו אינטרסים מנוגדים ורסנים. אף אחד לא פועל בוואקום. זה נכון בנוגע לכל זוגיות מדינית. גם ביחס לזו של המעצמה החזקה בעולם וישראל. ועדיין, האופן בו אנו נתפסים בעיני אויבנו במסגרתה, חשוב לא פחות ממעמדנו האמיתי. כי הגבול בין חזות של שותף לתדמית של כפוף, דק. וכשהאפשרות השנייה היא הדומיננטית, התוצאה היא שחיקת ההרתעה.
גדי עזרא צילום: אביגיל עוזימהסיבה הזו, אחד האתגרים הישראלים כרגע אינו רק עמידה עיקשת על הזכות להגנה עצמית. כדי לשמר הרתעה, על ישראל גם לטפח מראית של עצמאות. הדרך לשם עוברת במהלכים צבאיים לצד הצהרות, ישראליות ואמריקאיות - שימחישו את אותה נקודה. זה כמובן צריך להיעשות בתיאום עם ארה"ב, אבל האמת שזה גם ישרת אותה. זה ישקף לאויבנו שאיננו צפויים, יגביר את ההרתעה האזורית שהאמריקאים מבקשים לייצר, וישדר מסר עמוק לשני העמים שהשותפות כאן גדולה מסך חלקיה. העצמאות הישראלית מוכרחה להישמר לא רק במציאות. עליה גם לחדור לתודעת אויבנו, שכרגע מקבלים מסר הפוך. זה חשוב צבאית, אבל בעיקר לאומית. עם שמכבד את ריבונותו - כל אומה תכבדו. מי שמוותר עליה, יחדל להתקיים.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.06.26
