מלחמה, פנים רבות לה. התותחים אמנם רועמים לפרקים, אך המוזות גם רועשות. הנשיא טראמפ מנסה לווסת את הדיאלוג המתהווה באש בין הניצים, ולהבטיח כי בבת עינו – הסכם לסיום המלחמה – נותר בלב סדר היום. אך למול המציאות שברירית ובלתי-צפויה זו, הכוללת הידוק הזיקות בין המלחמה במפרץ למערכה בלבנון, ניכר כי בארבע זירות שונות חסר מבוגר אחראי שיידע לקחת את האירוע ולהביא המערכה אל חוף מבטחים בדמות הפסקת-אש אזורית יציבה.
הזירה הראשונה, ואולי הבולטת והמטולטלת מכל, היא זו של משטר האייתוללות. הזינוק הדרמטי בהשפעת בכירי משמרות המהפכה על סדר היום של המשטר הרצחני, בין היתר בעקבות חיסולם של החוגים המתונים (יחסית) במשטר במהלך המערכה, לצד הצורך העמוק בנקמה ובעיצוב מחודש של המציאות מחולל לנגד עינינו המשתאות שינוי בתהליך קבלת ההחלטות האיראני, שהיה שקול יותר בעבר. הטרדה מתחילה במה שמסתמן כסבבי לחימה בעייתיים אך נחתמת בשאלות כבדות פי כמה - ובראשן האפשרות לערעור אסטרטגיית הגרעין הזהירה מבית היוצר של המנהיג המחוסל ח'מינאי.
הזירה השנייה בחשיבותה בה ניכר הוואקום היא כמובן ארה"ב גופא. מזגו הקופצני של טראמפ מקשה על גיבוש אסטרטגיה קוהרנטית לצרכי מו"מ מתמשך, בעוד הצוות שלצדו בולט בחוסר ניסיונו הן למול האייתוללות והן למול השיעים בלבנון; כך למשל בולט חסרונו של עמוס הוכשטיין, שליח הממשל האמריקאי לאורך שנים ללבנון, הנחשב לפנים מוכרות בביירות, כמו גם של מומחי גרעין שליוו את הסכם הגרעין של אובמה.
הזירה השלישית בה ניכר חסרונו של מבוגר אחראי היא כמובן ישראל. רה"מ נתניהו, נטול קבינט מנוסה, מתנהל ופועל כמי שכפוף למרותו המלאה והמוחלטת של הנשיא טראמפ, ומתקשה – אם בכלל מנסה – לחלץ תמורות ממשיות להרחבת חופש הפעולה הצבאי בלבנון, כמו גם לגבש אסטרטגיה קוהרנטית למערכה וליום שאחריה. העובדה שבפועל, לישראל אין אסטרטגיה סדורה לייצוב המצב זולת התבטאויות רהב חסרות טעם וריח של שר הביטחון כ"ץ מעת לעת, מעידה עד כמה התכנון המערכתי למלחמה היה לקוי.
זירה אחרונה – אך כזו שממילא הציפיות בה נמוכות למדי – היא הבינלאומית. מוסדות האו"ם, מועצת הביטחון ובוודאי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (שנבעטה מחוץ לגבולות איראן לפני יותר משנה, באופן מטריד מאוד) אינם רלוונטיים ונטולי כל השפעה על הדיאלוג המתמשך באש בין הניצים, במפרץ הפרסי ומעבר לו. כך גם שחקניות דוגמת רוסיה וסין, בנות בריתה של איראן, מתקשות להציג אלטרנטיבה של ממש לסיום הסכסוך, שבמידה רבה משרת אותן. גם המתווכת פקיסטן, כצפוי, איננה מצליחה להפגין יעילות מוגברת בעולם תוכן שגדול בכמה מספרים על יכולותיה.
בסופו של יום, כניסה למערכה צבאית מחייבת, כבר מהרגע הראשון, עיסוק מעמיק ובלתי מתפשר בתכנון המערכה. אלא שבהיעדר מבוגר אחראי בארבע זירות, הוואקום הנוכחי מנוצל באגרסיביות בידי טהרן לצריבת חוויית הרתעה במערב. זאת, במחשבה צופה פני עתיד לייצר משוואה שתצר עוד יותר את צעדי ישראל, ותגדיל את מרחב הפריצה האפשרי האיראני לנשק גרעיני. שוב הוכח, כי ללא תכנון מערכתי סדור, גיבוש קואליציות חזקות ומנהיגות שרואה כמה צעדים קדימה, מלחמת איראן עלולה להסתיים הרחק מחוף מבטחים, אלא במציאות מסוכנת ומורכבת בהרבה מזו שקדמה לה.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.06.26
