ישראל היא פלא נדיר: צירים חסומים בערים מרכזיות, שעות של עימותים בין שוטרים למפגינים הטוענים שהמדינה רודפת "לומדי תורה". וכמעט במקביל, הכנסת מאשרת את הנרטיב החרדי המרכזי לפיו "לומדי התורה" (כולל מי שרק מציגים עצמם ככאלה) תורמים לא פחות ממי שמחרפים נפשם בשורות צה"ל. עוד יום של חול, תוך כדי מלחמה בצפון. עם אישור "חוק יסוד: לימוד תורה" בקריאה טרומית, הפוליטיקאים החרדים היללו את ההצבעה כ"היסטורית". זו אולי הגזמה, אבל החוק, גם אם לא יבשיל לבסוף או ייפסל בבג"ץ, אכן נושא איתו מטען ערכי. אף ישראלי, כולל אריה דרעי ויצחק גולדקנופף, לא יכול היה לחלום אחרי 7 באוקטובר שהמדינה תאמץ דווקא נרטיב פוסט-ציוני. והנה – לא חלום, אלא מציאות, בחסות מפלגת הליכוד ומפלגת "הציונות הדתית".
אל החוק שכונה "היסטורי", כמו אל יתר החוקים שמקדמת כעת הקואליציה בשירות המפלגות החרדיות (גם חוק הכשרות וחוק המעונות), יש לגשת קודם כל לא עם היסטוריון, אלא עם מומחה שיווק. נתניהו מעדיף שידברו על החרדים, לא על איראן ולבנון, ואילו הפוליטיקאים החרדים מעדיפים שידברו על "בליץ" חקיקה שנשא פרי, ולא על הכישלונות האישיים שלהם.
את החוק, דרעי וגפני שלפו מתוך חוסר אונים, לאחר שנכשלו בכל מאמציהם לקדם את חוק ביסמוט, או כל גרסה אחרת של חוק הפוטר רבבות מגיוס. בניסיון להציל משהו מכבודם מול הרחוב החרדי המאוכזב, החש תחושת מצור, הם משקיעים את מרצם בחקיקה. נזכיר: החוק עוד אמור לעבור בקריאה שנייה ושלישית, וגם אז – הוא יובא בפני בג"ץ – אבל לאימוץ הנרטיב החרדי יש ערך כך או אחרת. הח"כים, שנערכים לקמפיין בחירות קשוח, מראים הישג ראשון מול קהל חרדי סקפטי, שנוטה להאמין יותר למנהיגי הפלג הירושלמי, הדוחקים לעימות כולל עם המדינה, מאשר לפוליטיקאים הוותיקים.
בינתיים, קואליציית נתניהו, למעט שלושה מורדים, הסירה את המסכות: לא עוד העמדת פנים ולהטוטנות סביב "חוק גיוס", לא עוד דיבורי סרק על יעדים וסנקציות. פטור מלכתחילה שיעמיק את ההשתמטות ואת הפגיעה בצבא העם, המקרטע ממילא. הממשלה מאותתת למגזר שלם שהוא פטור, והפטור שלו ראוי לחסינות מפני ביקורת שיפוטית. גם לאחר הוצאת ה"עז" שמציינת כי בני הישיבות ראויים לזכויות ותגמולים משל היו חיילים, נותר החוק עם נוסח רדיקלי דיו: המדינה, על פי החוק, תראה בלומדים "כמי שתורמים תרומה משמעותית למדינת ישראל ולעם היהודי", והעיקר - בהיותו חוק יסוד, הוא אמור להתגבר על ביקורת שיפוטית. אתם תטענו שהפטור לא שוויוני? אנחנו נגיד שצייתנו לחוק יסוד, ולכן, אגב, גם יש לבטל כל סנקציה על המשתמטים.
קל להבין מדוע ש"ס ויהדות התורה נזקקות לחוק היסוד הזה, מה שאין כך במקרה של מפלגת הציונות הדתית. לא פחות מדרעי וגפני, בצלאל סמוטריץ’ היה אמור להבין את עומק הנתק שהתפתח בינו ובין הרחוב. סוגיית ליבה כמו הגיוס ולימוד התורה היתה יכולה לשמש אותו להפגנת נאמנות מינימלית למחנה המשרת, לבוחריו. תחת זאת, מפלגתו – כולל השר אופיר סופר, שהצהיר פעם אחר פעם כי יתנגד לחוק ביסמוט – נעמדו בדום מתוח מול הפקודות של גפני ודרעי וגולדקנופף. במקום להתנצל בפני הציבור הדתי המשרת, סמוטריץ’ הוציא אתמול הודעה, שלפיה הוא מעניש את הצדיק היחיד בסדום, ח"כ משה סולומון, שהצביע נגד החוק.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות
