לבורא עולם יש דרכים מאוד יצירתיות לקדם את המציאות. אחת מהן התרחשה לפני שבוע וחצי בלב גוש עציון, ברחוב ותיק בהתנחלות הבורגנית אלון שבות. דווקא שם, התרחש האירוע שעשוי להיות אחד ממבשרי הממשלה הבאה.
ברחוב הקטן שבו גרה משפחתו של השופט נעם סולברג גרות כ-12 משפחות. אל הרחוב הזה הגיעו כמה עשרות פורעים חרדים, שברו, הרסו, עקרו את הגינה, ניפצו את חלונות הבית והרכב, ולפי מה שמרגישים בני המשפחה, הם גם היו נכנסים פנימה ועורכים לכל הפחות פוגרום ברכוש, אלמלא התושיה של מאירה סולברג, לנעול את הדלתות מיד עם תחילת המהומה.
ברחוב הקטן הזה התרחש מפגש קצוות דו-ממדי. מפגש הקצוות הראשון הוא הסתירה הפנימית שאי-אפשר להכיל: כמה עשרות פורעים, אנשים שבאים בשם השם, לדאוג כביכול לכבוד התורה, רומסים בדרך כל כך הרבה ערכים יהודיים. המפגש השני הוא הפער האדיר בין זהות הפורעים לבין זירת הפרעות.
ארבע בנות יש לנעם ומאירה סולברג, כמות ימי המילואים שעשו ארבעת החתנים, כולם לוחמים, נספרת כבר באלפים. כמות ימי הסבא וסבתא האינטנסיביים שנדרשו מבני הזוג כדי לאפשר לבנות שלהם לקיים חיים סבירים של נשות מילואימניקים, גם היא נספרת בהמונים.
אין שום דבר קיצוני בקורותיה של משפחת סולברג במלחמה. הוא מאפיין עוד אלפי משפחות בציונות הדתית. משפחות שבהן, בדור הנכדים נפרדים מאבא לכמה מאות ימים, בדור ההורים אמא נושאת את הכל על כתפיה, ובדור הסבים עושים מאמץ עילאי כדי לעזור לשאת את האלונקה הכבדה.
דיירי הרחוב
אבל ברחוב שבו מתגוררת משפחת סולברג יש עוד דיירים. מתגוררת בו משפחתו של סרן נתנאל סילברג שנפל לפני שנתיים וחצי ברצועת עזה. ומתגוררת בו גם משפחתו של אלישע מדן שאיבד את שתי רגליו ברצועת עזה. ושם, באותו רחוב, מתגוררת גם משפחתו של נעם טרגין שנפצע אנושות בלבנון.
יש לשער שזאת סטטיסטיקה מעט גבוהה מהממוצע. ובכל זאת, רחוב אקראי בהתנחלות מנומנמת. ארבע משפחות, אחת שילמה מחיר כבד אך סטנדרטי, שלוש אחרות נלקחו אל הקצה.
איזה פער מטורף ובלתי נתפס בין הציונות הדתית לבין החרדים, בין הפורעים המטורפים לבין הרחוב שאליו הגיעו כדי להתפרע. פורעים שהתרגלו לקבל הכל, שהתרגלו שעושים הכל בשבילם, שלא היססו להתפרע גם ברגע שבו האלונקה כבדה מנשוא על שלושת הדורות של המגזרים הציוניים.
מה שהתחיל בשיתוק התנועה לרכבות ולמכוניות, המשיך בפריצה לבתים פרטיים של קצין משטרה צבאית ראשי, של נגד האבטחה של מחנה בית ליד, ושל שופט עליון. לאן זה עוד יגיע? השם ישמור.
קו שבר
להיסטוריה יש לא פעם חוש הומור. הפורעים האלה בטוח לא מבינים את זה, אבל יש מצב שתעמוד לזכותם מניית יסוד בקידום הברית ציונית.
חשוב להבהיר: זה ראשוני ולא מעובד, אבל יש בשבועות האחרונים, ואחרי ההתפרעות בבית סולברג ביתר שאת, סימנים לקו שבר. יש גם אנשי ציונות דתית שקידשו, תוך סתימת אף, את הברית הנצחית עם החרדים, אבל עכשיו הצחנה כבר חדרה את כל הפילטרים שלהם.
אז עם מי יש לי יותר במשותף? עם החרדי, שמתפלל כמו שאני מתפלל, ששואף כמוני לעבוד את הקב"ה, שבזהות שלו הוא כמוני קודם כל יהודי, שמבין כמוני שאנחנו חיים דווקא כאן על האדמה הזאת בגלל התנ"ך? או עם החילוני, שהוא שותף מעשי שלי פי אלף מכל חרדי לחיי היומיום, ששם איתי יד כשצריך, בצבא, בנשיאת הנטל הכלכלי, בפיתוח המדינה, שמנסה למתוח את עצמו לקצה כדי להצליח אישית, ומהפירות של זה כולנו נהנים בענק (ותודה לך אסף רפפורט שמעולם לא פגשתי וכנראה שנסכים על מעט מאוד דברים).
בשנים האחרונות הפרטנר הקבוע היה החרדי. האינטרס הפוליטי ההדדי הביא לכך שנתניהו מצא שותפים קלים. הם רק רוצים מימון רחב ופטור מלא, וייתנו לך כמעט הכל בתמורה בלי שום שאיפות לראשות ממשלה, לעולמי עולמים
אז מי השותף שלי?
בשנים האחרונות הפרטנר הקבוע היה החרדי. האינטרס הפוליטי ההדדי הביא לכך שנתניהו מצא שותפים קלים. הם רק רוצים מימון רחב ופטור מלא, וייתנו לך כמעט הכל בתמורה בלי שום שאיפות לראשות ממשלה, לעולמי עולמים.
לצד זה תפיסות העולם המשיכו להתעצב: הרבנים של הזרם הציוני דתי המכונה "ישיבות הקו" סימנו את ה"פרוגרס" כאיום הגדול ביותר על אופייה היהודי של ישראל. אנשי הקו קברו במלחמה בנים ותלמידים רבים, אבל החרדי המשתמט רואה איתם עין בעין את האיום הליברלי, ולכן, מבחינתם, הוא שותף עדיף.
מה יהיה?
אז גם עכשיו, הזרם הזה של ישיבות הקו לא יפר את הברית עם החרדים. השאלה היא מה יתרחש בליבה של הציונות הדתית. חלק ממה שקרה במלחמה זו הרמת מסך עצומה מעל התפיסה התיאולוגית החרדית. אצל החרדים התורה היא כור גרעיני של אנרגיה למטרת ייצור אנרגיה. אנרגיה שכלואה בבית המדרש ולנצח תישאר שם. זה ניגוד מוחלט לתורת הרב קוק. בחרדיות בת זמננו יש עיוות גדול של אין-ספור מקורות קדומים שמחנכים לעבודת השם דרך העולם הזה, שמזהירים שלא לחיות מצדקה, שמדרבנים לצאת לעבוד, שקוראים שלא להשתמש בתורה כקרדום לחפור בה.
ובכל זה עוד לא אמרנו מילה על הבסיס הכי בסיסי של תפיסה יהודית שהוא "ואהבת לרעך כמוך",לא אמרנו מילה על כל התפיסות של מלחמת מצווה שכחלק ממנה גם ראש הישיבה הכי למדן אמור לחתום על אפוד קרמי. ולא אמרנו מילה על החברה החרדית שהופכת לנטל כלכלי בלתי אפשרי על כתפיו של עם ישראל (בשבוע שעבר עלון בתי הכנסת הציוני-דתי "עולם קטן" ביקש להציג את גודל הפגיעה הצפוי למשפחה חרדית עם מימוש הסנקציות - הפסד של כעשרת אלפים שקל בחודש - אבל בלי לשים לב הם רק הבהירו כמה המצב בלתי אפשרי).
עמיחי אתאליאיך מפרקים את זה מעשית? הציונות הדתית לא תוותר על ערכיה. יאיר גולן, למשל, הוא צפרדע שאני מתקשה לראות אותנו בולעים. הפתרון יהיה אך ורק בשיתוף פעולה חוצה מחנות פוליטיים. כמו שכתב השבוע הח"כ המורד דן אילוז מהליכוד, מהבודדים שעוד אוחזים בערכים ציוניים במפלגת השלטון: "קידוש הגוש האמוני בכל מחיר הפך לעבודה זרה שמסכנת את עצם קיומה של מדינת ישראל". יש כרגע יותר ויותר ציונים-דתיים שמבינים את זה. גם בהיבט הצבאי ביטחוני המיידי, וגם בהיבט הכלכלי ארוך הטווח. זאת תצטרך להיות ממשלה שבראשה יעמוד יו"ר המפלגה הגדולה בכנסת, שאליה יצטרפו מפלגות ציוניות מהמחנה השני. הלוואי.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.06.26
