בין יישובי השרון ליישובי השומרון עובר קו דמיוני אחד. עבור המחבלים הוא כמעט חסר משמעות. עבור מקבלי ההחלטות, נדמה לעיתים שהוא עדיין קובע את תפיסת הביטחון.
ביום ראשון בשבוע שעבר ירה מחבל בהולכי רגל באזור קו התפר, חדר ליישוב צור יצחק, ירה לעבר סלעית, והמשיך לצור נתן, שם הופעלה התרעת חדירה והתושבים הונחו להסתגר בבתים, שם פתח באש לעבר רבש"ץ היישוב וחבר כיתת הכוננות שיצאו לעצור אותו. רס"ר במיל' חיים קלומיטי, בן 55, נרצח. הרבש"ץ נפצע קשה.
ביום הפיגוע מלאו שבועיים בדיוק לביצוע ההחלטה להוציא את חיילי ההגמ"ר מחלק מיישובי האזור. אחרי 7 באוקטובר הוצבו בכל יישוב ארבעה חיילי הגמ"ר, שהיוו כוח פעולה במשרה מלאה תחת הרבש"צים, שעד אז פעלו על בסיס כיתות הכוננות, תושבים המתנדבים, במקביל לעיסוקם המרכזי, בהגנת היישוב במקרה הצורך. ביישובים קהילתיים גדולים, שבהם מתגוררים למעלה מאלף תושבים, רבש"ץ יחיד וכיתת כוננות המבוססת על מתנדבים אינם יכולים לשאת לבדם בכל נטל ההגנה.
קשה לקבוע אם קיים קשר בין סגירת יחידות ההגמ"ר לבין הפיגוע שבו נרצח חבר כיתת כוננות ונפצע רבש"ץ. לא יהיה נכון גם לקבוע זאת ללא תחקיר מקצועי. אולם ייתכן ששני האירועים הללו משקפים תופעה עמוקה יותר: תפיסה שגויה של המרחב הביטחוני בישראל.
שני סימפטומים של אותה מחלה
הפיגוע והוצאת כוחות ההגמ"ר אינם סיבה ותוצאה. הם שני סימפטומים של אותה מחלה: הנטייה הישראלית לקטלג את המרחב לפי הגדרות מנהליות ותודעתיות שאינן תואמות את המציאות בשטח.
הבעיה היא שיישובי קו התפר נופלים בין הכיסאות. הם קרובים מדי לגבול כדי להיחשב עורף, אך קרובים מדי למרכז כדי להיתפס כחזית. התוצאה היא טשטוש מושגי שעלול להוביל גם לטשטוש במדיניות
יישובי קו התפר נמצאים במעמד ייחודי. מצד אחד, הם לא נתפסים בתודעה הציבורית כיישובי גבול. הם לא ממוקמים בעוטף עזה, בגבול לבנון או בעומק יהודה ושומרון. רבים מהם נהנים מקרבה למרכז ולמוקדי התעסוקה. מצד שני, מבחינה ביטחונית, הם מצויים במרחב חיכוך פעיל, סמוך לגדר, לפרצות ולנתיבי חדירה אפשריים.
הבעיה היא שיישובי קו התפר נופלים בין הכיסאות. הם קרובים מדי לגבול כדי להיחשב עורף, אך קרובים מדי למרכז כדי להיתפס כחזית. התוצאה היא טשטוש מושגי שעלול להוביל גם לטשטוש במדיניות.
אחת המסקנות המרכזיות של 7 באוקטובר הייתה שלא ניתן להגדיר את רמת הסיכון של יישוב על פי הקטגוריה שאליה שייכו אותו בעבר. המציאות הוכיחה כי יישובים שנתפסו במשך שנים כחלק מהעורף, עלולים להפוך בתוך שעות לקו המגע הראשון. הלקח לא היה שכל יישוב בישראל נמצא תחת אותו איום, אלא שחובה לבחון את הסיכון לפי המציאות בשטח ולא לפי הרגלי החשיבה שלנו.
תירא אל כהןבהקשר זה, השאלה החשובה היא איזו תפיסה עומדת מאחורי חלוקת המשאבים והכוחות. האם אנו בוחנים את רמת האיום בפועל, או שאנו ממשיכים להסתמך על הבחנות ישנות בין "השרון" ל"שומרון", בין עורף לחזית, גם כאשר המרחק בין היישובים הוא קילומטרים בודדים בלבד?
הפיגוע בשבוע שעבר צריך לשמש תמרור אזהרה. לא משום שהוא מוכיח טעות מסוימת, אלא משום שהוא מזכיר לנו שהמרחב הביטחוני בישראל השתנה. יישובי קו התפר אינם פרברי השרון. הם קהילות גבול לכל דבר ועניין, וכל עוד נמשיך לנהל אותן לפי הגדרות מנהליות ישנות, נמצא את עצמנו שוב מופתעים ושוב מתאבלים.
תירא אל כהן היא נשיאה ומייסדת "קדמה – התיישבות צעירים"
