חגי תשרי בירושלים, ספטמבר 2025. קבוצת נערים משועממת מצאה עיסוק מסוכן: הם זרקו אבנים אחד על השני וגם על אוטובוס. מדובר באירוע חמור, שהיה יכול להסתיים בתאונה ובפציעות. תלונה הוגשה למשטרה, וכראוי, היא פתחה בחקירה.
כחודש לאחר מכן, בשעת צהריים, חזרה מהעבודה ט', אם יחידנית, ותיכננה להכין לילדיה המבורגר ופתיתים. מהחלון ראתה רכב חונה, ובתוכו שני אנשים לבושים שחור מכף רגל ועד ראש. "הכל שחור, כמו עבריינים... פחדתי, חשבתי שהם מחבלים", היא משחזרת. הרכב לא זז במשך שעה ארוכה. כשבנה בן ה-13 התקרב לבניין בדרכו חזרה מבית הספר יצאו השניים מהרכב, הזדהו כשוטרים וביקשו ממנו להתלוות לתחנה. הם חשדו שהוא אחד מזורקי האבנים, אבל עדיין לא אמרו דבר.
9 צפייה בגלריה
הפגנות אחרי מותו של סלומון טקה ז"ל. "המשטרה מסרבת להפנים שיש כשל מערכתי"
(JACK GUEZ, AFP)
ט' הזדעקה, ירדה לרחוב להגן על בנה והתקשרה לעורכת דין מהשכונה. עו"ד בתאל טגן הגיעה במהירות, ולדבריה נאמר לה בתחילה שהבן "לא חשוד, רק רוצים לשאול אותו כמה דברים". החוק מטיל מגבלות חמורות על חקירת קטין: יש לו זכות היוועצות עם עורך דין או הורה, והוא זכאי לליווי הורה בחקירה. אבל לטענת עורכת הדין, ט' הוכנס לבדו לחדר החקירות, מבלי שנאמר לאיש שהוא נחקר באזהרה. "רק אחר כך הקצינה הודתה בפניי שהוא חשוד, וטענו שהאמא לא יכולה להיכנס כדי לא לפגוע בחקירה", מספרת טגן.
לדברי האם, בנה הוחזק בתחנה עד 11 בלילה – מעבר לזמן שהחוק מתיר לעכב קטין. לטענתה, כל אותו זמן הנער לא קיבל אוכל או שתייה, והחוקרת - תוך כדי עישון - קיללה אותו ואיימה עליו שעליו להודות. בשלב מסוים ביקשו השוטרים שגם האח הצעיר, בן 12, יגיע. האם הביאה אותו במונית, וגם הוא נחקר באזהרה כחשוד. בסוף היום התבקשה האם לחתום על מעצר בית ועל ערבות של עשרת אלפים שקלים. היא התקשתה להבין על מה היא חותמת, וסירבה. בתחנה מצאו פתרון: השוטרים הביאו מזרנים והורו למשפחה ללון שם עד הדיון בבית המשפט למחרת בבוקר. מתוך כ-20 ילדים שעל פי החשד השתתפו באירוע, נעצרו שניים בלבד, ואיכשהו יצא ששניהם יוצאי אתיופיה.
האם פנתה לח"כ פנינה תמנו-שטה, שהפעילה מיד את הסנגוריה הציבורית - וזו השיגה את שחרור הבנים הביתה עד לדיון. למחרת ביקשה המשטרה להאריך את מעצרם בחמישה ימים נוספים, בטענה למסוּכנות. השופט, מתארת עו"ד טגן, היה בהלם מהבקשה והורה לשחרר את הילדים מיד.
הסיפור לא נגמר שם. מיד אחרי הדיון בבית המשפט התלוותה המשפחה לתמנו-שטה לדיון בוועדה לביטחון לאומי בכנסת, בהשתתפות השר איתמר בן גביר. תמנו-שטה הטיחה בו: "משטרת ישראל, במקום לרדוף אחרי פושעים אמיתיים, נטפלת ליוצאי אתיופיה וממשיכה עם שיטור היתר שהורס להם את העתיד".
המפכ"ל לוי מיהר להוציא הודעה שהוא זועם על מעצר הילדים, הורה לשחררם מיידית והנחה להקים צוות בדיקה. מאז, מספרת ט', ילדיה מתקשים להתאושש. הבן הגדול, למשל, נשאר חודש בבית עד שהסכים לחזור לבית הספר, והוא עדיין מפחד משוטרים.
במשטרה מכחישים את טענות האם וטוענים השבוע כי זכויותיהם של הקטינים נשמרו בקפידה, וכי הם דוחים על הסף ומכחישים גם את הטענות לגבי התנהגות החוקרת. “משטרת ישראל רואה חשיבות עליונה במתן שירות שוויוני, מקצועי ומכבד לאזרחי המדינה ובכלל זה לבני קהילת יוצאי אתיופיה”, הוסיפו (ראו מסגרת).
כך או כך, מקרה כזה לא היה צריך לקרות, מכיוון שאחרי מותו של יוסף סלמסה ז"ל וגל המחאות שפרץ אחריו הוקמה ועדה מיוחדת, שתוצאותיה היו אמורות לשים סוף לאפליה ולשיטור היתר כנגד בני העדה. המצב אמנם השתפר לכאורה – יש הרבה פחות אירועים ידועים של אלימות שוטרים קשה – אבל בדיקת "7 ימים" מראה כי הגזענות לא נעלמה מהמשטרה. היא רק שינתה צורה, ועוברת עכשיו הרבה מתחת לרדאר התקשורתי. אז אין הפגנות ואין מחאות קולניות, ואין כותרות מפוצצות בעיתונים, אבל האפליה עדיין קיימת.
הילד שוחרר, הקורקינט לא
בקיץ 2014 מת יוסף סלמסה ז"ל, ארבעה חודשים אחרי שנעצר באלימות בחשד לניסיון פריצה. הוא חושמל בטייזר ונמצא מחוץ לתחנה מחוסר הכרה, אזוק בידיים וברגליים. כעבור כמה חודשים נמצא ללא רוח חיים בתחתית מצוק, עם פצע דקירה. משפחתו וחברי הקהילה טענו שנרצח; התיק נסגר במהרה כ"פגיעה עצמית". כמה חודשים אחר כך תועד דמאס פיקדה, חייל ממוצא אתיופי, מוכה בידי שוטר יס"מ ומתנדב משטרה בחולון. ארבע שנים מאוחר יותר נהרג סלומון טקה ז”ל, לאחר ששוטר בחופשה שחש מותקף ירה לעבר האספלט, וחלק מהקליע פגע בטקה וגרם למותו. כל המקרים הובילו לסדרה של מחאות עזות ולמאבק אזרחי רחב, שהפך בתוך זמן קצר לנושא פוליטי בוער.
"הסיפורים שלכם על ילדיכם מהממים בעוצמתם", אמר אז ראש הממשלה נתניהו, שעמד בראש ועדת השרים שהוקמה לגיבוש תוכנית לשילוב יוצאי אתיופיה. "קשה לי לשמוע את זה. אני רוצה לנסות להיאבק בזה". מנכ"לית משרד המשפטים דאז עו"ד אמי פלמור מונתה לעמוד בראש צוות בין-משרדי, שבדיוק לפני עשור הוציא את המסמך שמוכר כ"דוח פלמור".
"סוף-סוף מדינת ישראל לקחה אחריות", אומר עו"ד אווקה זנה, שהיה אז פרקליט במחוז תל-אביב. "הממשלה אימצה דוח שמכיר רשמית בקיומה של גזענות ממסדית כלפי יוצאי אתיופיה". בראש ההמלצות עמדה הקמת יחידת תיאום ממשלתית, שתרכז את הפעילות ותהווה כתובת לתלונות על גזענות - ובראשה הוצב זנה. המלצות נוספות יועדו למשטרה: חובת נשיאת מצלמות גוף, החמרת מדיניות נגד שוטרים גזענים, פרסום דוחות שנתיים, הגשת תלונות במח"ש ועוד.
לדברי פלמור, ההישגים לא איחרו לבוא. בתוך שנים ספורות ירד שיעור המעצרים של קטינים יוצאי אתיופיה מתוך כלל מעצרי הקטינים בלמעלה מ-40 אחוז.
אבל לאחרונה התברר שהמצב בשטח רחוק מלהיות טוב. בעקבות מעצר הילדים מירושלים כונסה בכנסת ועדה מיוחדת בנושא "אכיפה משטרתית כלפי יוצאי אתיופיה". לדיון, בראשות יו"ר הוועדה ח”כ מיכאל ביטון, הגיעו רק שני חברי כנסת נוספים - תמנו-שטה ומאיר כהן - ונשמעה בו שורה של עדויות קורעות לב.
אחת מהן היא של א’, שסיפרה איך בנה בן ה-12 רכב על קורקינט, וחבר שהצטרף אליו לקח בדרך קורקינט שמצא. "באו שוטרים, עצרו אותם, לקחו אותם לתחנה בחשד לגניבה, התקשרו אליי, ואני הגעתי אחרי שעה", סיפרה בוועדה. "הוא אמר לי: 'ממש נבהלתי, אמא, אמרו לנו להרים ידיים והוציאו עלינו נשקים'". הבן שוחרר; הקורקינט, לטענת האם, לא הוחזר. במשטרה טענו השבוע כי ללא פרטים אין באפשרותם לאתר את המקרה ולהתייחס אליו.
לאותו דיון בכנסת, נציגי המשטרה הגיעו ללא נתונים מעודכנים. גם הרשויות, התברר, לא מקבלות נתוני אכיפה כלפי יוצאי אתיופיה מאז 2023. נציגת מחלקת המחקר של הכנסת נאלצה להסתמך על נתונים בני שלוש שנים, והודתה: "אנחנו כבר כמה חודשים לא מקבלים תשובות מהמשטרה".
לפי אותם נתונים ישנים, תשעה אחוזים מכלל המעצרים באוכלוסייה היהודית בישראל בוצעו כלפי יוצאי אתיופיה - שמהווים רק 2.2 אחוזים ממנה. חלק גדול מהמעצרים נסוב סביב "עבירות מגע": עבירות קלות כלפי שוטרים שנולדות אחרי מגע ראשוני - חיכוך שהתחיל בסירוב להזדהות. בה בעת, מעל מחצית מתיקי החקירה שנפתחו נגד יוצאי אתיופיה נסגרו מחוסר ראיות - חמישה אחוזים יותר מאותו נתון באוכלוסייה היהודית הכללית. האם המצב החמיר מאז? אין לדעת מכיוון שכאמור, הנתונים אינם מפורסמים מאז 2023.
גם מנהלת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, שמונתה ב-2023, הודתה בוועדה שהיחידה לא קיבלה נתוני אכיפה מהמשטרה מאז כניסתה לתפקיד. באותה שנה עברה היחידה לאחריות השר דודי אמסלם, שקיבל סמכויות בעסקה פוליטית שרקם נתניהו כדי לפצותו על תפקיד שר שהובטח לו. אחת ההחלטות הראשונות של אמסלם הייתה לפטר את זנה - המנהל המייסד, יוצא העדה, שנחשב לביקורתי כלפי המערכת.
"מה שחסר זו המדיניות, זו המערכתיות", אומר זנה היום, מתפקידו החדש בסנגוריה הציבורית. "כשמדברים על שיטור יתר, רוב המקרים לא קורים במבצע מתוכנן. הם קורים במפגש האקראי - שוטר שפוגש אזרח ברחוב, בלי קשר מוקדם. שם נכנסים כל ההטיות, כל הפרופיילינג, כל מה שהשוטר ראה בתקשורת או שלמד לחשוד באדם על פי המראה ולא המעשה. ואת המפגש הזה אי-אפשר להסדיר בנוהל, אלא בהכשרה מובנית ומתמשכת למניעת גזענות בשיטור".
בתום הדיון החליטה הוועדה לדרוש מהמשטרה נתוני אכיפה מהשנים האחרונות ולכנס דיון מעקב כעבור חודש. מאז עברה כמעט חצי שנה - דיון נוסף לא היה. והנתונים? מבדיקת “7 ימים” עולה כי הם קיימים, אך לא מתפרסמים ולא מועברים לרשויות בהוראת המשרד לביטחון לאומי. כששאלנו השבוע את המשרד על כך, לא קיבלנו תשובה קונקרטית (ראו מסגרת).
"עבריין, סמרטוט"
אולי יש סיבה לכך שבמשרד לביטחון לאומי לא מעבירים כבר למעלה משלוש שנים נתוני אכיפה כלפי ישראלים יוצאי אתיופיה. ל"7 ימים" הגיעו בשבועות האחרונים מספר תלונות של בני העדה, ומהן עולה כי גם למעלה מעשור אחרי מותו של סלמסה, ואחרי המהפך שדוח פלמור היה אמור לחולל – התופעה עדיין קיימת. פשוט הסיפורים לא מסתיימים במוות, ולכן לא זוכים לתהודה ציבורית, אבל הם קיימים.
בעפולה, למשל, איים שוטר על ילד יוצא העדה, רדף אחריו וכינה אותו "עבריין" ו"סמרטוט", בעקבות ריב קודם בין הילד לבין בנו של השוטר. האם הגישה תלונה – וזו נסגרה בתוך פחות מ-24 שעות, "ללא ביצוע חקירה - שכן מדובר באירוע שההליך הפלילי אינו מסגרת מתאימה לבירורו", כלשון ההודעה. תלונה נגד השוטר עצמו, שהוגשה במח"ש, עדיין בטיפול. מהמשטרה נמסר השבוע כי הגורם המוסמך לבדיקת טענות אלו הוא אכן מח”ש.
ובקריית-מלאכי, ב' - יוצא אתיופיה שהתקבל לעבודה כמורה - גילה סמוך למועד העסקתו שנגרע ממערכת החינוך בשל הליך פלילי הרשום על שמו. בסיוע הסנגוריה הציבורית התברר שמדובר בתיק שנפתח במסגרת חקירתו של אחיו. הסיפור הולך כך: זמן-מה קודם לכן התפרע אחיו בבית המשפחה, הכה ואיים על בני הבית; המשפחה הוזמנה למסור עדות נגדו. האח טען בחקירתו שגם הוא הותקף, על ידי ב’. למחרת זומן ב' ל"השלמת עדות", לדבריו. לטענתו, "החוקר אמר לי ‘שב בנוח, זו לא חקירה, אני רק לוקח ממך עדות שנבין מה היה באירוע’". בתום התשאול נלקחו ממנו טביעות אצבעות ודגימת רוק.
למה?
"בחיים שלי לא הייתי בתחנת משטרה, ושאלתי אם זה הכרחי. החוקר ענה שזה נחוץ להתקדמות החקירה".
כשבית הספר ביקש ממנו כנדרש תעודת יושר, התברר לו שלא רק שנפתח נגדו הליך פלילי - הוא בכלל חשוד באיומים ובנזק לרכוש, ומזומן לדיון בבית משפט. הזימון מעולם לא הגיעו אליו; רק ביוזמתו גילה שיש נגדו הליך. ב' מצא את עצמו בתוך מסכת שבה נאלץ להתרוצץ בין תחנות, מנוע מלעבוד, עד שהמשטרה סגרה את התיק "מחוסר אשמה פלילית". במשטרה דוחים את הטענה לטעות במקרה של ב', ובוודאי לגזענות, ואומרים כי “הוגשו תלונות הדדיות על ידי שני האחים, ולאחר בחינת הראיות הוחלט כי נגד אחד האחים יוגש כתב אישום – ואילו התיק נגד האח השני ייסגר”.
"פרופיילינג" הם מקרים שבהם שוטרים מחליטים לעכב, לתשאל או לעצור אדם על סמך חזותו, במקום על סמך מידע קונקרטי או התנהגות מחשידה. לדברי דג'ן, בן העדה (33), זה מה שקרה לו. לפני כשלוש שנים דג'ן הלך לבר-המצווה של בן של חבר באולם בחצור הגלילית. בסוף האירוע, אחרי חצות, יצא עם חבר והשניים הטילו את מימיהם בפינת רחוב. אז הגיעה ניידת והחלה לתשאל אותם. בדוח הפעולה כתב השוטר: "הבחנתי בשני אנשים מתווכחים ביניהם באמצע הכביש... שניהם נראו שיכורים. עצרתי את הניידת, שאלתי אותם מה קרה, קיללו אותי 'שוטר מניאק', 'עוף מפה'. ירדתי מהניידת, ניגשתי אליהם וביקשתי מהם להזדהות ולא היו מוכנים, אחד מהם הלך והשני נשאר במקום".
דג'ן סירב להזדהות, ומבחינתו בצדק. על פי הנוהל, שוטר רשאי לדרוש מאדם להציג תעודה רק בהינתן יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה. לפי כתב האישום, דג'ן "התווכח עם אחר". האם זה מספיק כדי להיחשב כ"חשד לביצוע עבירה?" לפי עו"ד סיגל טרונך, המייצגת את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית, "זה היה ויכוח בין חברים שאחד רצה ללכת הביתה והשני רצה להמשיך לבלות". השוטר פירש אחרת את הסיטואציה, ובהמשך טען שדג'ן קילל אותו - עבירה שאם התקיימה, נולדה רק מהמפגש עם השוטר עצמו. כך או כך, מצלמת הגוף של השוטר לא פעלה, בניגוד להוראה המחייבת זאת, ואת הכתוב בדוח של השוטר אי-אפשר לאמת.
השוטר הזמין תגבורת, ולמקום הגיעו לפחות שישה שוטרים. במשך דקות ארוכות לא הפעיל איש מהם מצלמת גוף. שוטרת שהגיעה בסוף האירוע הפעילה מצלמה, שסיפקה תיעוד של 85 שניות. רואים בו את דג'ן נתפס בעורפו, מוטח על מכסה מנוע של ניידת, נאזק ונעצר. הוא מקלל את השוטרים ומטיח בהם: "כמה אתיופים הרגתם, אה?!" כעבור כמה חודשים הוגש נגדו כתב אישום. העבירה: "הפרעה לשוטר במילוי תפקידו". התיק עדיין תלוי ועומד, ותלונה נגד השוטרים הוגשה למח"ש.
מהתלונה למח"ש עולה כי בשנתיים האחרונות נעצר דג'ן בשני אירועים נוספים שגם בהם היה כנראה תחת השפעת אלכוהול - פעם בעקבות דיווח על קטטה ופעם בעקבות דיווח על רעש - ובשניהם הופעלה נגדו אלימות שוטרים. באחת הפעמים, בשעה שהוטל אזוק על הכביש, הזהיר: "רק שאני לא אהיה הסלמסה הבא”.
במשטרה מכחישים טענות לאפליה וטוענים כי הסיפור אחר לגמרי. האירוע, לטענתם, החל כתלונה על רעש, והשוטר שהגיע למקום גילה כי החשוד “הוא דרוש חקירה לתחנה אחרת. בהמשך, על פי חומר החקירה, החשוד סירב להישמע להוראות השוטרים, סירב לחיפוש, איים וקילל שוטרים”. מי מהצדדים צודק? בית המשפט יהיה זה שיכריע.
מודל הרמזור
עם זאת, נדמה שיש גם ניצנים של שינוי. בחודש שעבר חשף לירן תמרי ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet כי בעבודת מטה שנערכה ב-26 תחנות ליבה ברחבי הארץ גובש לראשונה "מודל רמזור", המסווג תחנות לפי רמת הפערים וההטיות כלפי בני הקהילה. חמש תחנות משטרה סומנו כאדומות, כלומר נדרשת בהן התערבות עומק כדי לטפל בבעיית חיכוך היתר עם בני העדה. כעת מתברר שמדובר בפיילוט שמחלקת קהילות במשטרה מבקשת לקדם. הרעיון מבורך, אך נכון לעת הזאת הוא עוד רחוק משלב הביצוע: טרם הסתיימה הבדיקה בתחנות, הן עוד לא סווגו וגם התוכנית בינתיים כלל לא אושרה.
מחלקת קהילות הוקמה כחלק מחטיבה שנועדה ליישם את המלצות דוח פלמור במשטרה. המדור המשמעותי ביותר במחלקה הוא זה שיועד לקהילת יוצאי אתיופיה. נצ”מ מאיר מינקר, שמונה לעמוד בראש מחלקת קהילות לפני כשנה: “אנחנו מזהים מגמה חיובית גם פנימה בתוך המשטרה וגם החוצה כלפי הקהילה. יותר ויותר מבני הקהילה מתגייסים למשטרה, ויותר קצינים מהקהילה קודמו. בראש מדור יוצאי אתיופיה מונה לראשונה בן הקהילה, סנ”צ אלי סנבטו. כיום כל שוטר שמגויס למשטרה מקבל הכשרה בנושא הטיות וקהילות גיוון. השנה בפעם הראשונה השוטרים החדשים גם נבחנו על כך בשאלות ייעודיות במסגרת קורסי היסוד”.
זה פנימה, ומה החוצה?
“יש 25 תחנות ליבה שמצויות בריכוז אוכלוסין גבוה של קהילת יוצאי אתיופיה. בכל תחנה מונה מש”ק (מפקד שיטור קהילתי), ברוב המקרים בן הקהילה עצמה, שתפקידו לתאם בין הקהילה לבין התחנה. בכל התחנות האלה השוטרים עוברים ארבע פעמים בשנה הכשרות בנושא של שיטור מול הקהילה. בתחנות האלה אנחנו גם מפעילים את פרויקט ה’בר קוד’, שמנגיש לקהילה את כל הנושא של בקשות לביטול רישום משטרתי ובקשות לחנינה למחיקת רישום פלילי מנשיא המדינה. מאז שהוקמה חטיבת קהילות ב-2021 ועד היום המצב משתפר, הוא לא מושלם אבל הרבה יותר טוב”.
בתחילת השבוע שעבר קיימה המחלקה כנס ארצי למניעת גזענות: כ-200 שוטרים התכנסו לשלוש שעות באולם בקריית משה שברחובות, שכונה שרוב תושביה הם יוצאי העדה האתיופית. כשזרמו עוד ועוד לובשי מדים לשכונה, שאלה אחת התושבות בבהלה: "קרה משהו? למה יש כל כך הרבה שוטרים?" "זה רק כנס", ענה לה אחד השוטרים. בתוך האולם הועברה הרצאה אקדמית על מיקרו-אגרסיות, הוקרן סרט, והתקיים פאנל עם נציגי קהילה שעבדו עם המשטרה. נתונים לא הוצגו, אבל מרכזת התחום אמרה: "ב-2015 לבן קהילה היה סיכוי גדול פי 20 להיעצר, וגם היום הנתונים לא מזהירים". שוטר באולם הגיב: "תבואי להפגנות, תראי שם מה זה גזענות" - כאילו הגזענות האמיתית מופנית כלפי השוטרים, ולא להפך.
אחד המשתתפים, חוקר משטרה בדימוס מבני העדה, סיפר על מקרה אישי שחווה. בנו הקטין ישב ערב אחד עם חברים, כולם מהעדה, במקום ציבורי, אוחזים בכוסות שתייה. שוטרים שעברו במקום החליטו שמדובר באלכוהול. לדברי החוקר לשעבר, אחד מהם העיף את הכוס - שהכילה שתייה קלה - מידו של הבן, ודחף אותו ארצה. הרוחות התלהטו, והשוטרים הודיעו לנער שהוא עצור על תקיפת שוטר. או אז חשף אחד החברים שאביו של הנער המעוכב הוא שוטר. השוטרים ביררו מי האב, התקשרו אליו - ובסוף השיחה שיחררו את הבן. קשה שלא לתהות מה היה עולה בגורלו לולא היה אביו שוטר.
המסמך נעלם, הטלפון הועף
הכנס היה יחסית אופטימי, והמשטרה ניסתה לשדר שהתופעה בטיפול. אבל חלפו רק כשעתיים מסיום הכנס - וזה קרה שוב. בבית בשכונת עתיקות באשקלון נשמעו דפיקות רמות על הדלת. בבית היה לבדו הבן, נער כבן 17. הוא שאל "מי זה?" ובצד השני המשיכו לדפוק בחוזקה, כיסו את עינית ההצצה וענו רק "תפתח, תפתח". "הוא לא הבין מה קורה", מספרת אחותו. "הוא היה מבוהל, חשב שמדובר בפורצים, התחיל לצלם - ורק כשהדלת חצי פרוצה הוא מבין שאלה בלשים, בלי מדים, רק אחד מהם עם כובע משטרה". לדבריה, חמישה שוטרים פרצו פנימה, חטפו ממנו את הטלפון, הפילו אותו ארצה, אזקו אותו וכיוונו עליו אקדח.
כשהיה שכוב על הרצפה, אזוק וחבול, ערכו בו חיפוש. בכיסו נמצאה תעודת הזהות שלו - ואז התברר שמדובר בטעות בכתובת. על פי עדותו, השוטרים פרצו באלימות לבית וכיוונו אליו אקדח – פשוט בשוגג. השוטרים שיחררו אותו ופנו ללכת. לדברי האחות, בינתיים הגיע האב, שהוזעק על ידי שכנים. "הם הציגו לו איזשהו מסמך. הוא שאל אם אפשר לקחת, אמרו לו ‘לא’", מספרת האחות. "הוא הוציא את הטלפון לצלם - מיד העלימו את המסמך, העיפו לו את הטלפון ואמרו לו שיגלגלו אותו מכל המדרגות. על מה? בן אדם רק רצה לראות מה כתוב שם, הוא אפילו לא הספיק לקרוא".
לדברי האחות, השוטרים איימו גם על שכנים שניסו להרגיע. "אנחנו גרים פה 20 שנה, זה בית של סבא וסבתא שלי, משפחה נורמטיבית - על מה אתם באים עלינו?"
למה את חושבת שהיחס שלהם קשור לזה שאתם יוצאי אתיופיה?
"אני מאמינה שבהתחלה, כשהגיעו, הם לא הבינו שמדובר ביוצאי אתיופיה, אבל ברגע שראו את הילד הם מיד התנפלו עליו ואז גם איימו על אבא שלי ועל השכן - שכולם כהי עור. ראיתם שאלה בני העדה, אז חשבתם שנדפדף את זה? חשבתם שאנחנו לא מכירים את החוק? בחיים לא חשבתי שזה יגיע אלינו. עכשיו הבנתי שזה מאוד נפוץ - פתאום בני משפחה אחרים התחילו לשתף אותנו. אחד סיפר שזה קרה גם לו לפני כמה ימים: באו אליו הביתה, רצו לעצור אותו, ואז התברר שזו טעות בזיהוי".
במשטרה אומרים השבוע כי הם מצירים “על המקרה ועל עוגמת הנפש שנגרמה. נסיבות האירוע נבדקו והופקו הלקחים הנדרשים בהתאם”. יחד עם זאת, מכחישים במשטרה את הטענות לאלימות כלפי הנער וליחס כלפי אביו, ואף טוענים כי “התנצלו בפניו”. “הטענות בדבר איומים או התנהלות אלימה מצד השוטרים”, אומרים במשטרה, “מוכחשות מכל וכל”.
"המשטרה לא שקופה"
מזל ביסהוור היא פעילה חברתית, חוקרת, פובליציסטית, ובשנה האחרונה גם מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה. היא גדלה בקריית-גת, וב-2015 - אחרי שדמאס פיקדה תועד מוכה ברחוב בידי שוטרים - הצטרפה למחאות והחלה לחקור את מעמדם של ישראלים יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית.
עשר שנים אחרי דוח פלמור, מה השתנה?
"מבחינת השיטור עצמו - לא הרבה. הנתונים האחרונים שיש לנו, מלפני שלוש שנים, עדיין מראים אכיפת יתר כלפי יוצאי אתיופיה. יש יותר מודעות במשטרה, אבל זה נובע בעיקר מסיבות פוליטיות ושל דימוי ציבורי, ופחות משינוי מהותי. ויש גם שינויים לרעה: המשטרה היום הרבה פחות שקופה. היא לא מעבירה נתונים, אז קשה מאוד להבין מה נעשה כשהנתונים חשופים רק לה".
בכל זאת, יש לא מעט שינויים: הרבה פחות אירועי אלימות קשים, מצלמות גוף לכל שוטר, הוקמה חטיבת קהילות, יש יותר אכיפת משמעת ויותר קל לציבור להתלונן.
"ועדיין יש דרך ארוכה. המשטרה מייחסת שוב ושוב את האחריות לשוטר שבקצה השרשרת, ומסרבת להפנים שיש כשל מערכתי. השוטר לא אמור לעשות מה שהוא רוצה - יש פרוטוקולים, יש נהלים. במקום להתמודד איתם, היא מתעקשת להיות הגוף היחיד שיכול לבדוק את עצמו, ולא משתפת את הציבור בממצאים. לכולנו יש זכות לדעת מה התגלה בבדיקות שלה".
9 צפייה בגלריה
מפגינה בכנסת, אחרי מותו של סלומון טקה ז"ל. “השוטר לא אמור לעשות מה שהוא רוצה"
(MENAHEM KAHANA, AFP)
איך את רואה את האירועים האחרונים, על מה הם מעידים?
"ברוב המקרים מדובר בשוטר סיור שפוגש אזרח ברחוב. שם נמצאות רוב העבירות שמיוחסות ליוצאי אתיופיה - לא פשע מאורגן, לא עבירות קשות. פגישות ברחוב, במקום שבו קורה הפרופיילינג. וזה העניין: מה קורה כשאזרח שומר חוק, ברגע אחד לא נכון, חווה אירוע שיוצר תפנית קיצונית בחיים שלו? אחר כך הוא נכנס למעגל של מערכת בריאות הנפש - דיכאון, טראומה - והחיים שלו משתבשים. בן אדם שעבר אירוע כזה לא מצליח להשתקם נפשית, נשען על הרווחה, מאבד אמון במוסדות, לא משתלב בעבודה - והכל בגלל חיכוך מקרי שבעקבותיו נפתח לו תיק".
מה צריך לקרות כדי שהמצב ישתנה?
"קודם כל, שהמשטרה תהיה הרבה יותר שקופה. האזרח צריך לדעת מה קורה במפגש שלו עם המשטרה. מצב שבו המשטרה ביודעין מגיעה לוועדות כנסת בלי נתונים שהיא מחויבת להציג, הוא היפוך היוצרות. לא רק האזרח לא חשוף לנתונים, אפילו הגופים שאמורים לפקח על המשטרה בשם הציבור לא מקבלים תשובה".
המשטרה: "דוחים את הצגת הדברים"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: “משטרת ישראל רואה חשיבות עליונה במתן שירות שוויוני, מקצועי ומכבד לאזרחי המדינה ובכלל זה לבני קהילת יוצאי אתיופיה. בשנים האחרונות מקדמת המשטרה שורה רחבה של מהלכים ארגוניים, פיקודיים והדרכתיים במטרה לחזק את האמון, לבצע התאמות רחבות ולשפר את המענה המשטרתי הניתן לקהילה.
“תהליכים ארוכי טווח אלה לחיזוק המודעות והאחריות המקצועית ולקידום שוויון של כלל המשרתים במשטרת ישראל, מראים את אותותיהם כבר עתה, בדגש על מגמות משתנות בטיפול המשטרתי בבני נוער מהקהילה אך גם בנוגע לכלל בני הקהילה. כך למשל מנתוני השנים 2023-2025 בולטת מגמה ברורה של הרחבת השימוש המשטרתי בכלים טיפוליים ושיקומיים בהתאם לחוק הנוער, בקרב קטינים יוצאי אתיופיה החשודים במעורבות באירועים פליליים. נרשמה עלייה של כ-29 אחוז בהפניה למסלול טיפול מותנה (ט”מ), לצד עלייה של 31 אחוז בתיקים שהסתיימו בהליך של הסדר מותנה - במקום בהליך משפטי בבתי המשפט.
“בעקבות המלצות ועדת פלמור ודו”ח מבקר המדינה, הוקם מדור קהילת יוצאי אתיופיה בחטיבת הקהילות המשמש כגורם הארצי המוביל לליווי, הנחיה ובקרה של המענה המשטרתי לקהילה ולאחרונה מונו והוכשרו רפרנטים בתחנות, הפועלים ישירות אל מול השטח. בתוך כך פועלת חטיבת קהילות ומתנדבים, באמצעות מדור יוצאי אתיופיה והממונה למניעת הטיות, לקידום הכשרות לשוטרים ומפקדים לשם חיזוק הכשירות התרבותית, מפגשי שיח עם בני הקהילה, פורומים של שקיפות הדדית בהשתתפות נציגי הקהילה והנהגות הרשויות המקומיות, הפעלת מש”קים ייעודיים, הטמעת נוהלי הזדהות ומצלמות גוף, וביצוע בקרה שוטפת אחר דפוסי אכיפה ומפגשי שוטר-אזרח. בנוסף קיימות פעילויות ייחודיות למען הקהילה לרבות פרויקט ‘בר קוד’ למחיקת רישומים פליליים וביטול רישומים משטרתיים לבני הקהילה, בשיתוף בית הנשיא, הקליניקה לסיוע משפטי במכללת קריית אונו, רשויות מקומיות, תחנות משטרה, מדור מידע פלילי במשטרה ועוד.
“כיום, מאות שוטרים ושוטרות בני הקהילה משרתים בארגון ומהווים למעלה משלושה אחוזים מכלל כוח האדם במשטרת ישראל. הם פרוסים בכלל תפקידי השיטור, הליבה והקצונה, תוך מגמת גידול מתמדת בייצוגם בדרגות הפיקוד.
“משטרת ישראל דוחה כל ניסיון להציג את פעילותה כלפי קהילת יוצאי אתיופיה באופן מוטה, חלקי או מגמתי. לצד טיפול פרטני בכל טענה שמועלית, המשטרה מובילה בשנים האחרונות תהליכי עומק משמעותיים למען קהילת יוצאי אתיופיה, לחיזוק האמון ולצמצום הטיות בתוך הארגון ומחוצה לו”.
• העברנו למשרד לביטחון לאומי שאלה נקודתית על העיכוב בהעברת נתוני השיטור כלפי יוצאי העדה. במשרד בחרו להגיב כך: “מדובר בכתבה עוינת ומגמתית המסלפת את המציאות ומתעלמת מההישגים הכבירים שהוביל השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, למול קהילת יוצאי אתיופיה - הן ביחס להתנהלות גופי הביטחון הלאומי כלפי קהילת יוצאי העדה האתיופית, והן באשר לשילובם בגופי המשרד. כך למשל, השר לביטחון לאומי בן גביר הוביל לחקיקת חוק שאושר סופית בכנסת ביולי 2024, המוחק את הרישום הפלילי ליוצאי קהילת אתיופיה שהשתתפו במחאות הקהילה.
“כמו כן, כחלק ממהפכת כוח האדם בתקופת השר בן גביר, נרשם שיא במספר המגויסים יוצאי הקהילה האתיופית למשטרה ולשב״ס. אם בשנת 2021 גויסו 46 שוטרים בני הקהילה ובשנת 2023 גויסו 56 שוטרים, בשנת 2024 המספר כמעט הכפיל את עצמו ל-108 שוטרים, כשבשנת השיא 2024 נרשם מספר דרמטי של 170 שוטרים בני הקהילה - פי שלושה משנת 2022. מהפכה של ממש חלה גם בתחומי הדרגות והמינויים. אם בשנת 2022 היו במשטרה 11 רבי-נגדים בלבד, הרי שבשנת 2026 הוכפל המספר בשלוש והגיע ל-34 רבי-נגדים. בנוסף לכך, הוקם במשטרה מדור ייעודי ליוצאי אתיופיה תחת אגף אק”מ והוצבו 29 שוטרים קהילתיים ב-25 תחנות ליבה בעלות ריכוז גבוה של בני הקהילה. עוד הוקמו במשטרה צוותי שיתוף ציבור ומנהיגות ייעודיים הכוללים אנשי מקצוע ואקדמיה מהקהילה, במטרה לנהל שיח ושותפות עם הקייסים. לצד זאת, שולבו במשטרה גם הרצאות לשוטרים ומפגשים בלתי אמצעיים עם בני נוער לצמצום ‘פרופיילינג הדדי’. המשרד לביטחון לאומי בהובלת השר איתמר בן גביר ימשיך לפעול לתמיכה ולשילובם של קהילת יוצאי אתיופיה, ולחיזוק ביטחונם האישי והקהילתי”.
