החיכוך ההולך וגובר בין ישראל לטורקיה כבר מזמן אינו סוד, אך בתקופה האחרונה הוא עולה מדרגה ומקבל ביטוי חסר תקדים בכל החזיתות. בזירה הדיפלומטית הטונים הגיעו לשיא חדש עם התבטאויותיו הקיצוניות של שר הפנים הטורקי, מוסטפה צ'יפצ'י, בכנס של מפלגת השלטון. הוא קרא לטורקיה להשתלט על ירושלים ואמר כי הוא מייחל לכהן כמושל העיר, מה שהוביל לתגובה חריפה של משרד החוץ שהבהיר כי האימפריה העות'מאנית חלפה מהעולם וירושלים תישאר בירת ישראל לנצח.
המתח הזה לא נעצר בחדרי הדיונים, אלא מתגלגל לאזהרות חמורות על היערכות צבאית אקטיבית למלחמה מצד משטרו של ארדואן. איש האופוזיציה הטורקי הגולה, עבדאללה בוזקורט, חשף שורה של אינדיקציות ושינויים רגולטוריים דרמטיים המצביעים על כך שטורקיה נערכת בהדרגה לעימות צבאי ישיר מול ישראל, כאשר הזירה הסבירה ביותר לחיכוך היא על אדמת סוריה. הצעדים הללו, הכוללים הרחבת סמכויות חירום לגיוס משאבים אזרחיים וחברות פרטיות, מעידים על תפנית אסטרטגית שבה אנקרה מסמנת את ישראל כאיום המרכזי שלה. כל אחד מהצדדים מנסה לכלוא את השני בתוך פוזיציה נחותה ולייצר מרחב השפעה שינטרל את יריבו.
השאלה איזה ציר יבשתי יתקבע כעורק החיים הראשי, זה העובר דרך נמלי ישראל או זה העוקף אותה דרך סוריה וטורקיה, תכריע את חלוקת העושר ומאזן הכוחות האזורי לדורות הבאים
אך גולת הכותרת של המאבק הזה היא הניסיון להיאבק על השליטה בציר העתידי שיחליף את נתיבי הים הפגיעים, על רקע החסימה הכפולה של מצר הורמוז בידי האיראנים והאמריקאים והתקפות החות'ים בבאב אל מנדב. מדובר בנתיב שאמור להוביל את "הגביע הקדוש" של הכלכלה העולמית החדשה, שלושת המוצרים החיוניים ביותר: סחורות פיזיות, דאטה (סיבים אופטיים) ונפט.
במרכז הבמה עומד מסדרון IMEC (המסדרון הכלכלי הודו, המזרח התיכון, אירופה). מדובר בפרויקט ענק בגיבוי אמריקאי, שנועד להתחיל בהודו, לעבור דרך מדינות המפרץ, להמשיך יבשתית דרך ירדן וישראל (עם נמל חיפה כנקודת מפתח), ומשם לצאת דרך הים לאירופה, אל יוון או איטליה. מנגד, טורקיה מסרבת להישאר מחוץ למשחק. אנקרה שוקדת יחד עם מדינות ציר האחים המוסלמים ושותפותיה על נתיב חלופי שיעקוף את ישראל לחלוטין. טורקיה מקדמת הסכמי מעבר ותשתיות נרחבים, הכוללים שותפות עם קטאר, מעבר בירדן, תנועה דרך השטח הסורי המשוקם ומשם לתוך טורקיה ואירופה.
קימה לתחייה
המאבק הכלכלי והלוגיסטי האדיר על הקמת הציר היבשתי שיעקוף את מצר הורמוז החסום, והחתימה על מזכרי ההבנות בין טורקיה לסעודיה שעלולים לקבוע עובדות בשטח מול הדשדוש הישראלי, ממחישים כיצד הפרויקטים העתיקים של קווי הרכבת משנת 1908 קמים לתחייה. טורקיה, סעודיה, ירדן ומשטרו של אחמד א-שרע בסוריה משלבים כוחות במסגרת פרויקט "ארבעת הימים" כדי להפוך את דמשק ואנקרה למרכזים הלוגיסטיים והאנרגטיים הבלעדיים של האזור, תוך נישול ישראל מהנתיב האסטרטגי.
התחרות הזאת על שרטוט מפות הסחר העולמיות מחדש אינה סוגיה כלכלית גרידא, אלא מאבק ישיר על השפעה פוליטית ועתיד ביטחוני. השאלה איזה ציר יבשתי יתקבע כעורק החיים הראשי, זה העובר דרך נמלי ישראל או זה העוקף אותה דרך סוריה וטורקיה, תכריע את חלוקת העושר ומאזן הכוחות האזורי לדורות הבאים.
המלחמה הזאת היא חלק בלתי נפרד מרשת בריתות שהמדינות מנסות לטוות במרחב כולו. טורקיה מבססת את אחיזתה הכלכלית והצבאית באפריקה, עם דגש מיוחד על סומליה, שם חלה לאחרונה תפנית עם תחילת הפקה ושאיבה של נפט ממאגרי העתק במדף היבשתי. ירושלים מפעילה מנופים גאופוליטיים נגדיים ופועלת להידוק היחסים והכרה ברפובליקת סומלילנד, השכנה והיריבה של סומליה. הביקור ההיסטורי של נשיא סומלילנד בבית הנשיא בירושלים וההצהרות על הידוק השותפות האסטרטגית והביטחונית מול האיומים המשותפים בקרן אפריקה, מסמלים מסמל את פתיחתו של עידן חדש. סומלילנד, המציעה פתיחת גישה למשאבי טבע ופתוחה לפי פרסומים שונים להקמת בסיסים צבאיים של ישראל וארה"ב בשטחה, מהווה משקל נגד ישיר לאיום החות'י מול חופי תימן ולניסיונות ההתעצמות הטורקיים באזור.
ד"ר קובי ברדהצילום: טל גבעוניאת המערכה הרב-ממדית הזאת יש לחתום בראייה האסטרטגית ארוכת הטווח של נשיא ארה"ב טראמפ. עוד בביקורו המדיני בהודו הוא הציג את חזונו הרשמי להקמת מסדרון IMEC, נתיב סחר היסטורי שיחבר נמלים, מסילות רכבת ורשתות סיבים אופטיים תת-ימיות מהודו, דרך ישראל ואיטליה, ועד לארה"ב. מבחינת טראמפ, הפרויקט אינו רק יוזמה כלכלית אלא מהלך משיחי והיסטורי כמעט, המיועד לממש חזון בן 3,000 שנה להשכנת שלום נצחי בין בניו של אברהם באמצעות חיבור אסטרטגי וכלכלי חסר תקדים בין סעודיה לישראל. המטרה הסופית המובילה את אדריכלות השלום הזאת, מעבר לבלימת סין וטורקיה, היא שאיפתו המוצהרת של טראמפ לקבע את מורשתו הגלובלית ולזכות בפרס נובל לשלום.
בסופו של דבר, המאבק בין ירושלים לאנקרה אינו מקומי, אלא חלק משחמט עולמי שבו הציר הכלכלי-ביטחוני שינצח יקבע מי יחזיק במפתחות של נתיבי הסחר העולמיים ויעצב את פני המאה הבאה.
ד"ר קובי ברדה הוא מרצה בכיר במכון הטכנולוגי חולון (HIT) ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI)
