אם ההסכם המתגבש בין ארצות-הברית לאיראן אכן ייחתם בשישי הקרוב, ישראל תתעורר למציאות אסטרטגית מורכבת ומסוכנת יותר מזו שקיימת היום. זאת היות שלא מדובר רק בשאלה גרעינית - אלא בשילוב של החייאה כלכלית למשטר האיראני, חיזוק מעמדו האזורי, הזרמת משאבים לזרועות הטרור שלו והחלשת מנופי הלחץ שהופעלו עליו בשנים האחרונות.
עבור ישראל, כל הסכם שמקל בסנקציות הוא רע ביחס למצב שבו טהרן נתונה ללחץ כלכלי, מדיני ובינלאומי. איראן מעולם לא שינתה את יעדיה, לא זנחה את שאיפתה להשמיד את ישראל ולא הפסיקה לחמש ארגוני טרור.
המשמעות המעשית הראשונה של ההסכם היא כסף. הרבה מאוד כסף. מיליארדי דולרים צפויים לזרום למשטר האיראני באמצעות הגדלת יצוא הנפט, שחרור נכסים מוקפאים והקלות נוספות. מי שמאמין שהכסף הזה יופנה לבתי חולים, חינוך או רווחה באיראן - חי בסרט אמריקאי ומתעלם מהמציאות.
ישראל צריכה את הברית החזקה עם ארצות-הברית, אך בין ידידות לבין תלות קיים הבדל משמעותי
הניסיון מלמד שכאשר למשטר האיראני יש משאבים הם מופנים בראש ובראשונה לבניין כוח צבאי ולהרחבת פעילות הפרוקסי נגד ישראל. הכסף הזה יתורגם לטילים, לכטב"מים, לאמצעי לחימה מתקדמים ולחיזוק שלוחותיה של איראן ברחבי המזרח התיכון: חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות בעיראק וארגוני הטרור הפלסטיניים צפויים כולם ליהנות מהחמצן הכלכלי החדש.
סוגיית הגרעין צריכה להדאיג כל ישראלי
במשך חודשים שמענו הצהרות שלפיהן לא תותר לאיראן כל העשרת אורניום וכעת כבר מדובר על אפשרות להמשיך בהעשרה ברמה נמוכה. מי יאכוף על איראן את המגבלות בעוד שנה, שלוש או חמש שנים? יכולת הפיקוח מוגבלת, והאחריות המעשית למנוע מאיראן להפוך למדינת סף גרעינית תיפול בסופו של דבר על ישראל הרבה יותר מאשר על הממשל האמריקאי הנוכחי.
אחרי כל זה, הזירה הלבנונית מחייבת את מירב תשומת הלב שלנו היום. אם במסגרת ההבנות החדשות תצליח איראן להביא לנסיגה ישראלית מדרום לבנון או להגבלות על פעילות צה"ל נגד חיזבאללה, יהיה זה הישג אסטרטגי עבורה ונזק משמעותי לביטחון ישראל. המערכה בלבנון רחוקה מהכרעה וישראל חייבת להמשיך לפעול בנחישות נגד שיקום חיזבאללה.
איראן מגיעה להסכם אחרי שנים של לחץ, סנקציות ופגיעות צבאיות ועלולה לצאת ממנו עם הישג מדיני ותודעתי משמעותי. במזרח התיכון, תפיסת הכוח חשובה כמעט כמו הכוח עצמו. אם איראן תיתפס כמי שכפתה על ארצות-הברית ויתורים משמעותיים, המעמד שלה יתחזק באופן מסוכן.
נכון, אין לנו הרבה ברירות. ישראל צריכה את הברית החזקה עם ארצות-הברית והשותפות עם ממשל אוהד היא נכס אסטרטגי שאין להקל בו ראש. אבל בין ידידות לבין תלות קיים הבדל משמעותי: נשיא ארצות-הברית מחויב בראש ובראשונה לאינטרסים האמריקאיים, וממשלת ישראל מחויבת לאינטרסים הישראליים.
בימים הקרובים ישראל חייבת לעשות כל שביכולתה כדי להשפיע על ההסכם, ובעיקר לעמוד בתקיפות על האינטרסים שלה בלבנון ובסוגיית הגרעין. לא מובטחת לנו תוצאה - אבל האחריות מחייבת לעשות כל מאמץ.
לפני עשרות שנים אמר דוד בן גוריון: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים", מול המציאות החדשה שנרקמת כעת האמירה ההיסטורית הזו תאלץ להפוך לתוכנית עבודה.
