ההסכם בין ארה"ב לאיראן מביא לאכזבה ישראלית מהנשיא טראמפ, שלכאורה התהפך. התחושה מהדהדת את הכעס ששרר בארץ כלפי נשיא צרפת שארל דה-גול, שהמדינה שעמד בראשה נחשבה כידידתנו הקרובה עד שנות ה-60, אך לקראת מלחמת ששת הימים נסוגה מהברית.
בשעה שדה-גול, שבכעסו הגדיר את היהודים כ״עם יהיר ושתלטן״ - ספג ביקורות, דווקא בן-גוריון הודה כי נשיא צרפת, שהסיג את מדינתו מאלג'יריה, נותר מנהיג גדול ופשוט פועל לפי האינטרסים של מדינתו.
כיום אין לנו הנהגה שתאמר את האמת הלא-פופוליסטית לציבור, ולפיה טראמפ מעולם לא פעל בשם ישראל והוא כמובן לא נגד ישראל. בחוכמתו הבין הנשיא שאם אי-אפשר להביס את איראן, מוטב לסיים את המלחמה ולהתמקד בסיבה המהותית לפריצתה: חיסול האופציה הגרעינית. למעשה, טראמפ עקבי במדיניות החוץ שלו: הוא מאמין שהעולם מחולק לחזקים וחלשים, ולכן לצד שלא מסוגל לנצח מוטב להתפשר. גם ביחסו למלחמת רוסיה-אוקראינה הוא מציע לזלנסקי להתפשר ולסיים את המלחמה עם ההישג המיטבי מבין האפשרי.
וכך לגבי האייתוללות: אם מצד אחד המשטר שרד ומצד שני בעקבות המלחמה אפשר לדרוש ממנו לוותר על הגרעין - זה המיטבי האפשרי, לישראל ולעולם. אחרי הכל, עד המלחמה איראן הייתה מוכנה להסתכן בבידוד ובסנקציות ואפילו בעימות צבאי ובלבד שלא תוותר. אבל מובן שגם איראן מרוויחה: עם הסרת הסנקציות והפשרת כספיה היא תוכל להשתקם, אף שהתהליך יהיה מורכב עקב נזקי המלחמה. במילים אחרות: ההסכם עם איראן אינו כישלון וגם לא ניצחון מוחלט.
את ההשקפה המורכבת הזו לגבי ההסכם צריך להחיל גם על הבנת תוצאות המלחמה הארוכה של ישראל שהחלה ב-7 באוקטובר, ומגיעה למיצוי עם ההסכם.
בחזית עזה חמאס הובס ואינו מהווה עוד איום רציני. אבל הבעיה היא לא שאנשיו נותרו בשטח עם רובים. הבעיה שכל עוד ישראל לא מקדמת בעצמה את תוכנית טראמפ לשיקום הרצועה, שכוללת את הכנסת הרשות הפלסטינית וכוחות ערביים שימשלו בה - לא יתחולל שם מהפך שבאמת יכריע את חמאס
בניגוד לדברי הרהב של נתניהו השבוע, מצבנו גם השתפר וגם הורע. בחזית עזה חמאס הובס ואינו מהווה עוד איום רציני. אבל הבעיה היא לא שאנשיו נותרו בשטח עם רובים. הבעיה שכל עוד ישראל לא מקדמת בעצמה את תוכנית טראמפ לשיקום הרצועה, שכוללת את הכנסת הרשות הפלסטינית וכוחות ערביים שימשלו בה - לא יתחולל שם מהפך שבאמת יכריע את חמאס. התוצאה תהיה כי לימים הרצועה הפצועה תבקש לנקום.
כך גם לגבי לבנון. חיזבאללה, למרות הרחפנים, אינו אותו ארגון שאיים על ישראל בפלישה ועשרות אלפי טילים. אלא שכל עוד ישראל מעדיפה להמשיך להתכתש במקום לחתום על הסכם שלום עם לבנון, שיניע מהלך פנים-לבנוני לדחיקת חיזבאללה - גם בצפון לא התקדמנו להישג ממשי.
יתרה מכך: מבחינה בינלאומית התמשכות המלחמה פוגעת קשה בדימוי ובמעמד של ישראל והיהודים בעולם. גם ההישענות של נתניהו אך ורק על טראמפ, גורמת לתלות שאי-אפשר להיחלץ ממנה. הסיבה: האלטרנטיבות - המפלגה הדמוקרטית או פלגים אחרים אצל הרפובליקנים - מסויגות מאיתנו.
והחמור מכל הוא שישראל אינה מבינה שההסכם עם איראן הוא איתות לכך שהעולם מאס בעידן המלחמות המזרח תיכוניות, ומבקש לחתור עתה להסכמים, אך מה שנתניהו הבטיח השבוע הוא רק להתעקש על השטחים שכבשנו בסוריה – החזית היחידה שבה חל שינוי משמעותי – בעזה ובלבנון. והרי ברור שלבסוף ניאלץ לסגת, בלחץ בינלאומי, גם משם, רק בלי הסדרי שלום והבטחת העתיד.
במילים אחרות: שנתיים וחצי לאחר האירוע הנורא בתולדותינו, אכן השתקמנו צבאית, אבל כשלנו במדד שנתניהו עצמו הציע: ״נשנה את פני המזרח התיכון״.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.06.26
