לכאורה, השגרה מנסה לחזור לעצמה, כאילו קיומה של המדינה אינו מאוים עד היסוד. כמו בכל תחילת קיץ, השמש קופחת והשווקים גדושים בפירות מתפקעי עסיס; חופי הים מלאים בפליטי מקלטים וממ"ד שמחפשים אופק וכרטיסי טיסה במחירים נוחים לחופשת בטן-גב; הבורסה מתאמצת להתייצב אחרי ההסכם המחפיר והמסוכן עם איראן; לוחמים גיבורים מתפוצצים בתוך טנקים בארצות אויב, כאשר, כרגיל, רוב של חרדים צעירים ובריאים מתמגנים באוהלה של תורה בחסות פטורים וכיבודים מרב, או מסבא רב-אמן; ובתוך כך, שריפת הלב הקולקטיבי של ה"הותר לפרסום" לא מזיזה לחברי הממשלה הכושלת הזאת, שמסתפקים בפוסטים רצופי טעויות ברשתות החברתיות ובוררים על פי שיקולי בייס אילו קברים לפקוד.
ובתוך ההוויה הלוהטת הזו, מתחת לפני השטח, מתקתק שעון העצר שלנו לאחור, ומזהיר שחובה לעצור ולבחון – איך אנחנו מבטיחים את המשך קיומנו במציאות שכפתה עלינו ממשלת "קודם כל חג שמח" ואדון "כולכם הייתם בסכנת מוות המוני" העומד בראשה? חבורת שומטי האחריות והשירות מרסקת אותנו על סטרואידים אל עבר התהום, בעודנו תלויים על החוט הרופף האחרון של הקשר עם ארצות-הברית. סביב צווארנו כרוכה ההבנה שחיזבאללה יכול להיכנס בנו בכל עת שתהיה נוחה לפטרונו האיראני, שבעצמו דוהר על כל חביות הנפט עד לניצחון המוחלט בחסות הבסטי האמריקאי שבגיל גבורות רוקד על כל החתונות, תוך שהוא מעניק לאיראן את הזכות לטילים בליסטיים. פאף, מורשתו של מר ביטחון מתפוצצת לכולנו בפרצוף.
בנובמבר 2022 עלתה לשלטון הממשלה שהמיטה עלינו כעבור פחות משנה את האסון הקיומי הגדול בתולדותינו מאז השואה, ובעוד ארבעה חודשים נעמוד שוב כולנו בקלפי. הפעם ביד רועדת. הפעם חייבת ללוות אותנו ההבנה הברורה כשמש מזרח-תיכונית יוקדת: הבחירות הללו הן בבחינת להיות, או לחדול מלהיות ישראלים.
כי רק במדינת ישראל אנחנו יכולים להיות ישראלים. בכל שאר העולם אנחנו יהודים, לעיתים רדופי פרעות ואימה, גם אם אנחנו מתאמנים יפה-יפה בלהגיד: Ich bin ein Berliner. רק במדינת ישראל אנחנו חופשיים להביט קדימה, ולא לפזול בחשש אל מאחורי הגב.
חובה עלינו לזכור שאם בבחירות הקרובות לא נדאג לעלות לקלפי בהמונינו (כמובן גם מחו"ל) כדי להעיף לכל הרוחות את מי שהעמידו וממשיכים להעמיד בסכנה ממשית את המשך קיומה של המדינה, אין שום סיכוי למבט קדימה, ואנחנו נהיה שותפים מלאים לפשע של החרבתה
ולכן חובה עלינו לזכור שאם בבחירות הקרובות לא נדאג לעלות לקלפי בהמונינו (כמובן גם מחו"ל) כדי להעיף לכל הרוחות את מי שהעמידו וממשיכים להעמיד בסכנה ממשית את המשך קיומה של המדינה, אין שום סיכוי למבט קדימה, ואנחנו נהיה שותפים מלאים לפשע של החרבתה. את הדין על כך, אגב, נצטרך לתת גם בפני ילדינו ונכדינו וגם בפני הורינו וסבינו ששילמו בדם וביגע כפיים כדי להשאיר לנו מדינה שהיא פלא עולמי.
ולכן הבחירות הקרובות הן סלע קיומנו, ולכן באמצעותן חובה עלינו לתת את מושכות ההנהגה אך ורק בידי אנשים ראויים שחותרים לאחדות אמיתית בישראל ליברלית, דמוקרטית, שוויונית שתחזור להיבנות על ערכים של מוסר וערבות הדדית. בלי כל אלה ישראל תפסיק להתקיים ואנחנו לא נהיה יותר לעולם ישראלים, אלא נחזור להיות פליטים יהודים, שיחיו בארצות לא שלהם תחת תחושת זרות ורדיפה מתמדת.
